מחר אתה פה אודי..

זה טוב.. מחכה לך. תכתוב לי משהו מחמם את הלב?.. את הכאב והגעגוע אי אפשר להפחית...אבל אפשר לחבק, ואז קצת הכאב יכול להיות נסבל כי אתה לא איתו לבד... אתה יודע אודי, מהפגישה הסוערת שלי ושל האיש היקר שלי, שיצאתי חצי בוכה בלי להגיד שלום. יש שקט... דממה.... אין הודעות, כלום. הוא לא שואל מתי מגיעה, הרי אין לנו יום קבוע..ויש שני ימים אפשריים שבדרך כלל נפגשים או בזה או בזה... והיום הזה עבר, והיום השני עבר... ועבר עוד שבוע וגם הימים האלה עברו... שבועיים. אני לא מרגישה שאני זאת שצריכה ליזום משהו אחרי שאמר שלא מתנהל איתי יותר בהודעות, אחרי שאמר שהתייאש ממני...אחרי שאמר עליי שהוא לא חייב לי כלום ולא חייב להגיד לי כלום עם הסיפור שהיה. זה קורע לי את הלב שככה. אני מתגעגעת בטירוף. ולא יודעת אפילו למה... להתמודד עם פרידה זה אפשרי, זה קשה, אבל אפשרי. אבל ככה? בדרך הזאת? זה קשה קשה. רחל.