על פסיכיאטרים ורופאים

קבלתי כאן כמה עצות לשאול את הרופא או הפסיכיאטר טוב, מתוך נסיון אישי, כאן במדינה ההפקרות בנושא הזה היא לא יאומנת. וכמה דוגמאות מעצמי. מישהי סיפרה לי שהייתה צריכה להתרכז כמה ימים במשהו בקשה מהפסיכיאטרית ריטלין, קבלה לשלושה ימים, והיה לה הספק עצום. שמעתי, אמרתי מתאים לי גם, הלכתי לרופאת המשפחה, בקשתי, אמרה לי את צריכה מרשם או מנורולוג או מפסיכיאטר כדי שהקופה תשתתף. הגעתי לנורולוגית, ישבתי שם 3 דקות אמרתי לה, תסתכלי עלי, אני לא נראית לך הייפר, לא נראת לך שיש לי בעיות בקשב וריכוז, חבל שלא נתנו לי לפני שנים, בואי נתקן את המעוות. על המקום נתנה לי מרשם, וכתבה שם 'כרוני' ואמרה לי עכשיו יתנו לך את זה כל החיים, את לא צריכה לדאוג אז ככה תוך שלוש דקות קבלתי אבחון. אחרי זה שמעתי מאחרים על עוד סוגי ריטלין, מיד רשמו לי כל מה שרציתי שאנסה. יש לי כאבים מסוימים שתוקפים אותי, אני לוקחת כל מיני משכחי כאבים קשים לפעמים, לא פעם אני שומעת המלצות מאנשים על כדורים כאלו ואחרים ואני מחליטה לנסות. אני עושה רשימה של בערך 8 סוגים של תרופות, חלקן נמצאות ברשימה של הסמים המסוכנים שצריכים לשלוח העתק למשרד הבריאות בכל פעם שמקבלים אותם, ואני אפילו לא הולכת לבד לרופא, שולחת את העובדת והיא חוזרת עם חבילות מלאות. אם הייתי רוצה להתאבד יכולתי בקלות. היחידה שפעם דאגה הייתה הרוקחת, אמרה לי תקשיבי, את לוקחת את כל המיקס הזה ביחד? את יודעת שאלו תרופות שאסור לקחת אותן ביחד ואני דואגת לך. אני אישית שומרת על עצמי, (בדרך כלל) ולא מגזימה, אני גם צריכה להיות במלא החריפות בעבודה כך שאני לא יכולה להרשות לעצמי להיות מסטולית, אבל הקלות הבלתי נסבלת של נתינת כדורים, שלא אבחון חפיפי, לא מעוררת יותר מדי אמון ברופאים, סליחה אם מישהו נפגע.

כמו בכל מקצוע, יש טובים יותר ומקצועיים יותר ויש פחות. והקלות הבלתי נסבלת הזו, מקורה באנשים שמוזילים את המקצוע! ולא מבינים את משמעות מעשיהם. זה משאיר, אותנו ה"מטופלים" להפעיל הגיון ולהקשיב לעצמנו ולדעת מתי הפסיכולוג או הרופא או הפסיכיאטר הוא מספיק מקצועי והגון כמובן שהכל בתיאוריה אצלי וכל ההודעות שלי על המטפלת שלי מוכיחות זאת :-))) אבל, עזבי...הכל בסדר...

יש רופא אחד, מלאך, לא אשכח לו את חסדו, את המסירות, את הרצון האמיתי לעזור לחולה ולא לאגו, לא מצאתי הרבה כאלו אבל מעבר לאגו, יש את ההפקרות, את נתינת התרופות בלי לחשוב, את השטחיות. נכון שקשה להוציא המוץ מן התבן, ונכון שיש הרבה בלבולי מוח, ועם כל זה, הנסיון שלי הוכיח לי, שאם אין אני לי, מי לי? עם כל הכבוד, חייבת תמיד להחזיק את המושכות. וגם בנושאים של רפואה, שאני ממש לא מומחית בה, יש להפעיל את השכל הישר, יש לבדוק באלף בדיקות כל מה שרופא אומר, ויש לדעת שהרבה רופאים מתוגמלים על ידי חברות התרופות בצורות שונות, יש הרבה רופאים שרוצים להכניס פציינטים למחקר שלהם, ויש אחרים שפשוט פועלים על אוטומט. מה כוונתי, סנדלר בכל מה שיילך, יראה נעליים, עו"ד בכל מקום רואה איפה לתבוע, פיסיכיאטר רואה את כולם חצי משוגעים, ומי שעוסק בהשתלות, ימליץ על השתלה, כי בא לו בקלות לחתוך, (ואת זה אני אומרת לא מתאוריה!)