סורי שהתעצבנתי

בפרט להילה ובכלל. עבר לי ומרגישה יותר טוב אני מרגישה תקווה בתוכי. סוף סוף.

מימה, נראה שאת כל כך מרוכזת בעצמך. על מה את מתנצלת? תקוה למה? איזה תקווה? למה את מרגישה טוב? אחרי ששוב שפכת הכל? איפה האחריות שלך? את בן אדם מבוגר וצריכה לקחת אחריות על מעשיך. גם אם פגעו בך את לא אמורה לפגוע באחרים. אני מודה שזה מפריע לי הכתיבה החוזרת ונשנית הזאת על העוול שנעשה לך. זה בן אדם זה לא מפלצת. קשה לי לקרוא את כמויות הכעס והתיעוב כלפי אשת מקצוע שרצתה לעזור לך. זה מעיק. ואת לא מקשיבה.את לא. גם אני צריכה לעזוב את הטיפול בסוף השעה. זה לא נקרא לחנוק גבולות לגרון. את חייבת התנצלות אמיתית לאותה פסיכולוגית. די.זה כבר בלתי נסבל.תחדלי בבקשה. שתפי אותנו בחייך. בתחביבים שלך.ברגעים טובים יותר או פחות. בסיטואציות שלך. בעולמך הפנימי. יש כאן מרחב מדהים.נצלי אותו. אני הייתי רוצה להכיר אותך יותר. תהיי יצירתית.תביאי את עצמך כולנו.בבקשה מימה. תהיי חלק מאיתנו. הילה

את יודעת שהגבול בין אהבה לשנאה הוא נורא מטושטש, לא פעם מביעים זעם, וזה בעצם תסכול על אהבה מתסכלת, כך שאני לא בטוחה שחברתנו מלאה זעם וכעס על אותה מטפלת, לי זה נראה יותר כתסכול על אהבה שאינה הדדית, והיא מגלה שהיא מתקשרת נפשית למישהי שבעצם רואה בה כפציינטית! זו סיטואציה באמת מתסכלת, בטיפול את חשופה, פתוחה, המטפל קשוב, אתך, שם רטיה, לפעמים יוד, אבל בתוך 50 דקות את מרגישה כאילו באילוזיה! ואת מימה זה מתסכל מאד. חשבי אם זה היה עם בעלך, ידיד או חבר קרוב, שהיית שופכת את לבך ואז היה אומר , או קיי ממהר עכשיו, להתראות, היית מרגישה כאילו ונתנו לך סתירה בפנים כך שיש כאן גבולות קצת מטושטשים, לא מאשימה את המטפלת, להפך, אני מבינה שבזמן שהיא מקדישה היא מצליחה לחדור עמוק, ולא נדרש ממנה מעבר, אבל עדיין מבינה את התסכול של מימה

כתבת ה'הנצלות לא' . לא מתקבלת? וגם עשית שגיאת כתיב- כתבת 'ההנצלות' במקום התנצלות. שזה משנה את המשמעות כי הופך להיות 'להנצל. הצלה. אז את ההנצלות שלי את לא מקבלת? זה נשמע שבאמת דחית את המילים של התקווה והטוב שניסיתי לבטא ושמת את כל המיקוד על ה'שוב שפכת הכל' כדי להתלונן שוב כמה זה בלתי נסבל בעיניך שאני עושה את זה. אני לא מחפשת להיות חלק מהמקום הזה ברמה היותר רחבה שאת מתכוונת אליה. מסיבותיי שלי. הפורום הזה שימש לי מיכל ומרחב לבטא את מה שאי אפשר היה לבטא במקומות אחרים.

חשבתי שאולי זה קשה כל כך לפעמים להרגיש דברים אצל מישהו אחר בגלל המקום הדומה שזה פוגש אצלנו. אולי בגלל הידיעה מה זה להיאבק בלהיות במקומות התקועים האלו. ועל יצירתיות, תהיתי האם אפשר להתאמץ בכוח להיות יצירתי? (זה קצת פרדוקס אולי) לא ניסחתי פה איזה שאלה ממש אבל אם בא לך לשתף במחשבות... גילת