לא ממש מפתיע

ואין לי כוח או רצון לפרט מה היה לה... חוץ מלצעוק ולבכות לא היה יותר בנוסף לזה שבהתחלה לא הוצאתי הגה גם לא כששאלה או כל דבר אחר. לקראת הסוף אמרתי לה שאני לא מוכנה לקום... וזה הדבר שהכי מכעיס אותה.. היא אמרה שהיא רוצה לעזור לי ואני אמרתי לה שאני לא רוצה. בסוף היא אמרה שהיא תתקשר אליי מחר כדי לשאול בשלומי....למען האמת מול הצעה כזו קשה לי לעמוד. אני עוד כועסת אבל קצת פחות. אני רוצה להצליח לספר לה מה עבר עליי בשבוע הזה, בעיקר מבחינת המחשבות שהיו לי בראש

בשל הסיבה שבגללה לא יכלה לבוא.. וגם כי עדיין חושבת שהיא הייתה צריכה לענות לי במיוחד אחרי ההסבר שלה למה לא יכלה להיות. אולי בהמשך כשארגע אוכל לספר מה קרה ואז אולי תבין למה לא רציתי לספר.

שהיא בסדר? (לא שזה לא נכון, אבל תוהה לעצמי ולא ברור לי למה אבל זה מכעיס אותי שאמרת את זה)