לבד

אני לבד. היא הלכה, לא יודעת לאן ולא יודעת אם תחזור. ואני לבד, ולא יודעת מה עושים, איך ממשיכים. אז אולי תגיד לי איך ומה לעשות? כי יום שני עוד רחוק ובכלל לא באופק.

את מזה צודקת....זה נורא קשה לחכות. סליחה שאני מתערבת. אבל יש לי כמה פתרונות שאולי יקלו עלייך. לקבוע לך מלא תוכניות ומשימות עד הפגישה הבאה. או להכין משהו נחמד לפגישה. לצייר את מה שאת מרגישה ולהראות במועד שקבעת. בהצלחה

אז עכשיו חזרתי וזה עזר לאז. אבל זה לא מספיק. עכשיו זה שוב עולה. לצייר אני לא יודעת.. רק לכתוב, אבל אני לא רוצה לחכות, רוצה אותה.

היי חנה, אולי אפשר להסתכל על זה כך : (אם מתאים לך, ויכול להיות שאני טועה) אם את כ"כ מתגעגעת אליה ומרגישה לבד שהיא לא לידך - אז כנראה שאת לא כל כך לבד, כי יש לך אותה. עם גבולות ולא תמיד ויש דברים בלתי צפויים - וההפוגה הזו, יש בה משהו מאוד חשוב ושומר. זה הרבה פעמים מלמד אותנו להעריך ולהרגיש עד כמה האדם הספציפי חשוב לנו בחיים.

היא חשובה לי, זה ברור. אני מגיבה כך כי אני בהלם. זה היה בהתפעה וללא הכנה מראש ואני לא רגילה לזה. יותר מזה, בגלל שזה קרה כך אני חושבת שקרה משהו לא טוב ולכן ככה אני לא יכולה להמשיך. אם משהו קרה אז היא לא תוכל להיות שם יותר בשבילי ואני לא רוצה אותה ככה. משהו קרה ואי אפשר להתלעם מזה...

אני מוכנה להיות ילדה גדולה, אם אדע שיהיה בסדר, אבל אני לא בטוחה. אתה יודע שאני סומכת עליה ומאוד אוהבת אותה, אבל הפעם מרגישה שלא טוב, שמשהו לא טוב קרה, לכן קשה לי מאוד. אתה יודע, אני אפילו לא בטוחה ששמעתי אותה ואמרת לי שלא לדאוג ושהיא בסדר. ז"א שמעתי, אבל אני כבר לא יודעת...