.
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כדור חדש עם הבטחה לשינה טובה יותר הפיל אותי עד שעות הצהרים המאוחרות .קמתי כולי כואבת הבטן הראש גוש בגרון והרבה מוות. משהו לא נתפש, כל הרוע הזה והתמונה שעולה על שניים שאוחזים בי ןשלישי מכאיב לי מאןד עד מוות. מוות. רוע אנושי שאיני יכולה לחיןת איתו לא אוכל לקבל שכך מתנהלים החיים לא אוכל לעולם
עמליה קראתי את ההודעה שלך, וזעם עלה בי על המנוולים, על בני הבליעל, אבל אודי אמר נכון, שהם ייענשו ולא את! את סבלת מספיק, עכשיו את תמצאי את תעצומות הנפש שלך להמשיך הלאה, ולדעת שהם יבואו על עונשם, אלוקים לא יסלח לנבזים, ויעניש אותם. וכן, אני חושבת שהרצון לנקום ולראות את העונש שלהם, הוא נכון וראוי. מקווה שתמצאי המון כוחות בעצמך
נכון שהעונש מגיע להם אבל במציאות אני נושאת בכל התוצאות, אני והקרובים לי. הם הפושעים ואני מושא הפשע, הם המשיכו בחייהם ואני המשכתי עד שנגמר. עכשיו אני סוג של קליפה סדוקה ומתפקדת, מנותקת רגשית, מסוממת מכדורים שאינם מועילים, מצולקת מזעם שהפניתי כלפי עצמי בכל יום שעבר.