שרשור לכולם - מעמדו של המטפל בחיינו -

אשמח לשמוע חוות דעת של כולם למטה כתבתי את הדברים הבאים דעתי על הקשרים של מטופל מטפל המטפל לא צריך להיות מרכז חייך, הוא בסך הכל כלי כדי לאפשר לך למצות את מלא הפוטנציאל מהחיים שלך, הוא לא מטרה, הוא רק אמצעי. אם את עושה אותו למטרה, את מחטיאה את המטרה. ברגע שתפנימי שהוא רק אמצעי כדי להגיע למטרה שהיא היכולת לחיות את החיים האמיתים שלך טוב יותר, לא כל כך תפגעי מדבר כזה או אחר שהוא עושה יותר תתייחסי לענין בצורה קולית ותבחני האם הוא אכן מבציע את המטרה שלשמה באתי אליו או לא. אל תעשי ממנו יותר מדי אישו מטפל זה לא בן זוג, זה לא הורה, זה לא ילד, כולה מטפל, כמו רופא שאת באה כשאת משתעלת, את באה אליו כשיש לך מועקה, והוא צריך לתת לך כלים כדי להתגבר על המועקה. לא עשה את עבודתו טוב, מה בסך הכל קרה? מתוך ההודעות אני רואה שנותנים למטפל מקום יותר מדי מרכזי, ועושים כאן בלבול, כאילו נתלים בו שהוא יהיה העץ החזק שעליו נשענים, בעוד שכל אחד צריך למצא את החוזק את העוצמה, את היכולות בתוך תוכו, וזה התפקיד של המטפל.

הי בת שבע, כל מה שרשמת הוא נכון - אבל רק "על הנייר" המטפלת שלי הפכה להיות מרכז חיי: היא , הפגישות איתה, המיילים שלה, ה-SMSים . כמה שהיא הפכה להיות חשובה ומשמעותית בשבילי... ושלא תחשבי שיש לי מטפלת חביבה ונחמדה שמחייכת כל הפגישות ודואגת לי, ואכפת לה ממני. המטפלת שלי - היא שם רק בשביל הכסף! והאגו שלה, שמקבל ליטופים מכל המיילים הנזקקים שלי וכמטופל, זה כל כך קל ליפול למלכודת הזו של התלות, וזה נעים וממכר... וכשהמטפל לא עושה את עבודתו טוב, זה לא נכון מה שרשמת ש- "מה בסך הכל קרה"? זה מסוכן! ועלול להזיק! אז כבר חודש שלא הלכתי אליה. לא רוצה לראות אותה יותר.

יכול להיות שהיא באמת עשתה טעות ושאולי גם לא טובה לך. אבל איך את יכולה לבד במיוחד אחרי מה שקרה?

מה שכתבתי לא היה על המצוי, אלא על הראוי אני יודעת שמפתחים תלות, בוודאי, מה השאלה, מגיעים למטפלת, חשופים לחלוטין, פותחים לפניה את סגור לבך, נתונה לחסדיה לשמיעת חוות דעתה, וכל כך קל לפתח תלות, והבעיה היא שאצלה את בסך הכל פציינטית ואצלך היא מרכז החיים, וזה לא סימטרי לכן כשכתבתי מה בסך הכל קרה, רציתי לומר שיש לשאוף שכך נראה את זה, כי בוודאי שזה לא כך בחיים, והתלות הזו לדעתי לפעמים יותר בעייתית מכל הבעיות שאתן הגענו לטיפול מלכתחילה! כדי לפתור את הבעיה יוצרים בעיה, תלות היא דבר שיכול לרסק אדם, במיוחד עם זה בדמות סמכותית שלא נותנת את מה שמצפים ממנה

מבחינה הגיונית מה שכתבת הגיוני ומעשי. אלא שיש לכל אחד ואחת גם עולם רגשי וכל מיני דפוסים לקשר והתקשרות בין אישיים וגם פנים אישיים שאינם הגיוניים בעליל ולעתים אפילו מעוותים והרסניים. ולכן התיאור שלך מתעלם או למעשה קצת מפוצל מהצד הרגשי. ויש פעמים שהמטפל כן הופך לאישו, לא צריך להיבהל מזה, בסוף זה עובר.

את אומרת שלא צריכים להבהל מזה, ואני דווקא נבהלת, אני מכירה כאלו שקבלו משבר רגשי עמוק מאד מהתלות שפתחו, ולא היה להם קל בכלל להתאושש, אני לא מתעלמת מהצד הרגשי, להפך, אני רק מנסה אולי לתת פרספקטיבה לפני מעשה, לומר את דעתי כיצד צריכים מלכתחילה להתייחס למטפל.

שבצל ענפיו אני נחה כשקשה לי עם עצמי, שעליו אני נשענת כשסוער, היא הים שמכיל תהומות של כאב, והיא החוזק שבתוכי... עליה אני חושבת ואותה אני שומעת מתוכי:"לקחת אוויר,להוציא אוויר.לקחת אוויר להוציא אוויר.אני כאן איתך,את מסוגלת להרגיש אותי בחדר איתך?..בואי נלך למקום שבטוח לך..." ואז אנחנו "הולכות" לים ומדברות שם...וזה מרגיע אם אני באמת רוצה להרגיש אהובה,בטוחה ויותר רגוע...ככה אני נרדמת לפעמים... שיא החשוב לי מה היא תגיד ומה היא חושבת אבל אני לא מפחדת לשתף כי אני בטוחה שתמיד נסתדר והיא אוהבת אותי כמו שאני. הכלי הכי משמעותי להתגברות על כוחות שמפילים אותי ועל המועקות שלי זו היא בעצמה בחוץ ובפנים אצלי בלב.הקול החזק שאין שום זכות לכוחות האלה להפיל אותי.אנחנו יותר חזקות מהם.אין להם שום זכות לקבוע מי אני ומה אני גם כשאני נכשלת! היא אכן כמו אימא או אחות גדולה שבאים אליה פעם בשבוע לשעה,כמו מטפלת שעובדים על טראומות איתה כשיש כוח וכמו חברה הכי קרובה שהייתה לי אי פעם...היא נותנת לי מקום שאני יכולה להיות אמיתית עד הסוף...אני אוהבת אותה הכי חזק שבעולם(-: זה מה שאני אומרת(-: חלום

מאוד עם מה שחלום כותבת...מרגישה מאוד דומה, היא העוגן אבל אני יודעת גם להתגבר לבד כשחושבת עליה...

עוד לא חושבת שאני לגמרי במקום הטוב בשבילי איתה אבל אני בדרךץ בזה אני בטוחה.

יש לך יכולת התבטאות נפלאה, תנצלי אותה גם בחיי היום יום אם המטפלת מוציאה ממך את העוצמה הטמונה בך, הרי היא עושה את עבודתה נאמנה, אבל אם כל העוצמה זה ההשענות עליה, לדעתי יש כאן בעיה. מטפל זה לא קביים ולא כסא גלגלים, זה לא משהו שצריך ללוות אותנו כל החיים, מטפל צריך במשך תקופה מסוימת, קצרה או ארוכה יותר, להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוחות שיש לנו בפנים, את העוצמה שלנו, לאפשר לנו להתמודד עם החיים, בעצמינו. אני חושבת שזה יכול להיות מסוכן רגשית, להיות מאד תלותיים במטפל, ומה תעשי אם היא תסע לחו"ל, תמות רח"ל, או תפסיק את הטיפול מכל סיבה שהיא?

בת שבע הי, ראשית, ברוכה הבאה.. טוב.. אשתף אותך מעט גם בחוויה שלי את אמא צביה (המטפלת שלי) וגם בתפישה שלי את הטיפול (שמבוסס על הדיבור המתמשך פה עם אודי ועם התפיסה של ויניקוט -אם אני מבינה נכון, ותיאורטיקנים נוספים) בשבילי היום אמא צביה היא חלק מהחיים. משמעותית ביותר עבורי !!! אני אוהבת אותה אהבת נפש !!מאמינה בה, מאמינה לה,סומכת עליה בד"כ. (אם כי לעיתים אני כועסת עליה, שונאת אותה, מצפה ומתאכזבת ממנה ולא מאמינה בה ולא מאמינה לה ולא סומכת עליה ) אמא צביה נחווית עבורי בד"כ כאמא . לפעמים היא גם כמו אחות גדולה, לפעמים מדריכה שלי, לפעמים קצת כמו שתי נשים שמתחרות.. כן..הזוי.. בגדול, כשאמא צביה עומדת אל מול עיני, ההרגשה בלב טובה..משהו רך כזה..עגול.. אני מרשה לעצמי להרגיש שאני ממש תלויה בה (ואני אכן ממש ממש תלויה בה..אם יקרה לה משהו חס וחלילה, אני אמות !!!) אני מאמינה שיגיע זמן שמשהו בי בפנים אולי יתהווה, יבנה, יהיה איזה משהו שלם יותר, חזק יותר, ואז אצטרך אותה פחות באינטנסיביות..אוכל להרגיש פחות צריכה אותה..ארגיש נפרדת יותר. אבל בת שבע, אני מאמינה בתהליכים..ללא קיצורי דרך.. תסתכלי כמו על תינוק.. בתחילה הוא ממש תלוי בהוריו, לאט לאט הוא גדל ותלוי פחות בהוריו... כנראה שמשהו באופן הגידול שלי מגיל 0 היה לא מדוייק על ידי ההורים שלי, והיום אמא צביה מתקנת את מה שלא היה אז.. אני מקווה שיגיע היום שאהיה כמו עץ יפיפה שצמח בתנאים מיטיבים עבורו.. במבי.

מרגש לקרא מה שאת כותבת, שמחה בשביל שאת מרגישה שיש לך מקום לשיקוי ומרפא. מאחלת לך שכל טעויות העבר יתוקנו, ואת תרגישי טוב עם עצמך. בסך הכל כל אחד עושה מה שטוב בשבילו, ומה שמרגיש לו הכי טוב. לא רוצה להיות מקלקלת שמחות אבל צריכים לבדוק תמיד אם זה מה שאנו רוצים ומה שנותנים לנו את ההרגשה, לא לשכוח שמטפלת - זה הפרנסה שלה, וכל אחד רוצה להתפרנס. צריכים הרבה כנות ועוז רוח לומר למטופלת, את כבר עצמאית ולא צריכה אותי, זה הפסד כספי לא קטן בכלל, ותאריך לעצמך שהיא תאמר זאת לעשר מטופלות.... כך שצריכים לבדוק שאין ניגוד אינטרסים אני בוודאי מבינה שמטופלת הופכת להיות כמו חברת נפש, קרובה, שאתה גלויים ומספרים הכל ומחכים למצוא פיה, ובמשך שעה שלימה היא שם בשבילך בלי הפרעות, בלי טלפונים ובלי נודניקים, בוודאי שזה גורם להרגשה טובה, סוף סוף מישהו מתייחס ואיכפת לו, אבל הרבה מזה זו תפאורה. כל הסבה שאני אומרת מה שאני אומרת, זה שאני קוראת כאן את הבנות ורואה את חלקן פגועות ופצועות דווקא בגלל הקשרים הללו. אבל זו דעתי, לא חייבים להסכים אתה.

עניתי לך אתמול ארוכות וזה לא נקלט כנראה . ומכוון מאמינה שלכל דבר יש סיבה ...עונה לך שוב .יתכן וההודעה שלי תגרום לך להתנגדות בבקשה תיקראי אותה שוב אני בעדך לא נגדך . אתמול ההודעה שלך מאוד הכאיבה לי השימוש הציני במטפל ככלי כחפץ כאובייקט ...והבוקר הבנתי משהו את כאן משמע קשה לך בדיוק כמו לכולנו .אם הכל היה טוב ונפלא ובשליטה אמיתית לא מדומה לא היית כאן .חושבת שאת פשוט פוחדת להתמסר כולך מהפחד ליפול השליטה המדומה החוזק ההכל בסדר הוא מה שנותן לך את הדרייב הייתי שם ...בלעזור לכולם להיות חזקה אבל לא להיות בשבילי . זוכרת את הכניסה שלך לפורום שאלת איך זה לשלם כל כך הרבה כסף למטפל ואמרתי לך שזה משכנתא אבל על הדבר הכי חשוב אני ... ולשאלתך מה המטפלת עבורי כמו שאם היה לי משפט נגדי שתוצאותיו עלולות להיות מסוכנות לי ולעלות בחיי ..הייתי לוקחת את העו"ד הכי טוב וסומכת עליו או רופא ככה גם בטיפול ויותר מזה ... החיים שלי לימדו אותי לא לסמוך לא לבטוח לברוח להתרחק מהטוב לאמץ את הרע מבלי שהבנתי שאני מחפשת את מי שיפגע בי וכך משחזרת שוב ושוב את מה שהוריי עשו לי ... המטפלת שלי היא כן קביים כסא גלגלים עבורי מכוון ואני כן פצועה במיטה אחרי קומה של ארבע עשורים מגלה שעברתי תאונה מחרידה ואין לי רגליים ועכשיו עלי ללמוד ללכת ללא רגליים ..היא העד לחוויות חיי היא מתקנת את נפשי המצולקת ...הנפש שלי פגועה פצועה אני באתי אלייה כאשת מקצוע לתקן כגודל הנזק גודל הטיפול וכן זה ארוך כי אין מה לעשות נזק של התעללות כמו שעברתי הוא נזק גדול . הטיפול הוא אינטרקציה בן שני אנשים שכל אחד מהצדדים מביא את עצמו אבל להבדיל מאינטרקציות אחרות מה שחשוב זה רק החוויות שלי ..ושם התיקון כי אם כעסתי על משהו שעשתה זה לא כי באמת כעסתי עלייה כי זה טירגר אותי למשהו שנעשה בעבר ..למשל התעלמות ..וכשאני לומדת לחיות ולעבד את ההתעלמות מחר כשמישהו אחר יתעלם ממני זה לא יטרגר ולא יגרום לדפוסים שלי להגיע ... כן כרגע אני תלוייה בה וזה מדהים זאת חוויה כל כך חדשה מטלטלת מפחידה נעימה ..להיות תלוי במישהו ..מעולם לא היו לי הורים או מישהו שיכולתי להתלות עליו . ולא אני לא מתה כשהיא נוסעת זה קשה אבל אני ממשיכה בחיי שהם מלאים ועשירים .ואם היא תחליט להפסיק זה יהיה נורא וקשה אבל שוב לא מתים מזה הכל פתיר בעולם ..המקום המרכזי הוא לטיפול וכן טיפול טוב תופש מקום משמעותי מן הסתם המטפל הוא חלק מהטיפול כך שגם הוא מרכזי מאוד ..כמו שעו"ד הוא חלק מהמשפט ...ככה זה עם אנשי מקצוע שכלי עבודתם הוא ...הם חוויוהם נסיונם ומקצועיותם ...

ממש ריגשת אותי. כל אחד הוא עולם בפני עצמו. אנסה לענות לך, במה שקשור אלי, ואיך שאני רואה את הדברים שאת אומרת הקשורים אליך. את במאה אחוז צודקת שאני בחיים תמיד חייבת להיות חזקה, חזקה חזקה, כי אם אני אתמוטט העולם יתמוטט, ואין לי את הפריבלגיה להיות חלשה, אני לא יכולה שלא לתפקד, אני יכולה להיות במצב הכי הכי גרוע, ועדיין לתפקד, איך אמרה לי פעם מטפלת, זה מדהים איך שאני על הרגליים עם כל ההרגשים הקשים, ולא עושה בטן גב, ונותנת לכל ללכת לכל הרוחות. כי אני לעולם לא אעשה את זה, ואני תמיד בתפקיד. רע לי? תלוי. ישנם ימים שקצתי בחיי, ולא בפארפרזה, לא מוצאת בהם כל טעם. אבל זו הרגשה סוביקטיבית אוביקטיבית ממש לא רע לי, להפך, לכן תלוי איך בוחנים את השאלה. יתכן וגם הדעה שלי על טיפול נובעת מכך שלי יש כן עם מי לדבר, אני יכולה לדבר על הכל עם בעלי, הוא מכיל אותי כמות שאני, גם כאשר אספר לו על השדים שנמצאים בפנים, או על דברים שישמו אותי בצורה לא טובה, הוא תמיד שם בשבילי, ומאמין בין ומכיל אותי, ומסור. כך שמה שחסר לי זה לא בפני מי לפרוק את הלב, אלא מאי, פריקה זה משהו אחד, וטעינה זה משהו אחר, לפעמים למרות שאני פורקת אני צריכה למלא את המצבר, כי אני מרוקנת לחלוטין, ולכך הלכתי כמה פעמים לטיפול וקבלת יופי של כלים, אבל כמו שכבר כתבתי היו כל מיני מטפלים, וחלקם לא השאירו לי טעם כל כך טוב. באשר אליך, צר לי כל כך לשמוע על הכאב והפגיעה שלך, אני כל כך מקווה שאכן תצליחי לצעוד על הרגליים של עצמך, תמצאי בעצמך את כל העוצמות שאני בטוחה שקיימות בך, כי מי שיכולה לכתוב בצורה כל כך מרגשת, בוודאי יש לה עוצמות. אני אישית רואה טיפול כאמצעי ולא כמטרה, היינו, הטיפול הוא אמצעי כדי לגלות את הכוחות שבי, בין אם זה לוקח חודש או שנה או חמש שנים, אבל לא רואה את המטפל כמטרה בפני עצמה, כי אם הוא בא למלא חסר שקיים, שאין במי לתת אמון וכו', לדעתי הפתרון הוא לא תשלום למטפל, אלא מציאת ידידים אמיתיים, אם דבר כזה קיים. אנסה להסביר את עצמי אני רואה את תפקיד המטפל כדי לעזור לראות דברים בפרספקטיבה נכונה, לעבד כאב עבר, לתת כלים להתמודדות עתידית, ולהבין הלכי נפש ורוח. אני לא רואה במטפל כממלא מקום לבן זוג/ידידים/הורים וכו'. כי הוא לא! ידידות וקשר נפשי אמיתי לא משלמים על זה 350 ¤ לשעה! זו דעתי, כמובן שאפשר לחלוק עליה בקשר אליך, צר לי לשמוע על הפצעים הקשים