מרימה את הכפפה - אודותי

אגב, בהודעה הראשונה שלי הצגתי את עצמי, אעתיק את הדברים ואוסיף עליהם. אני בשנות הארבעים. עובדת במקצוע חופשי. יש לי משרד משגשג. אני נשואה ואם לילדים. אני בזוגיות שבגדול נחשבת לטובה, הרבה קשר ואהבה ומסירות ותלות, אך גם לה יש את הבאגים שלה. אני נמצאת בדור הביניים, שגם דואגת לילדים שלי, וגם דואגת להורים, ובנוסף גם דואגת לאחות ואח אני בדרך כלל טיפוס חזק שכולם רוצים לקבל אצלו משענת, רוצים שאפתור את כל הבעיות של כל העולם ואשתו. אני עושה ומשתדלת, אבל לפעמים קשה לי, ואני מרגישה שכל העול פותח את הברגים אצלי בעצמי, חוסר שקט פנימי קשה ביותר, אני לא יכולת להרדם בלילה ללא כדורי שינה, פתיל קצר. למרות שאני עוזרת ועושה, לא פעם אני עושה את זה עם פתיל קצר, ואז המצפון שלי עובד שעות נוספות. היינו גם עוזרת וגם מרגישה מכשפה. עם כל ההצלחות שלי בכל תחומי החיים, מרגישה חוסר סיפוק פנימי. בזמן האחרון על מנת לווסת את עצמי לוקחת כל מיני כדורים, למשל ריטאלין, חשבתי שיעזור לי להספיק עוד יותר, אבל ראיתי שרק עשה ממני פצצת אנרגיה, שאלתי את הרופא והוא אמר שלמי שאין בעיה בקשב וריכוז אז הכדור משפיע עליו בצורה הפוכה ומעורר אותו, אבל דווקא העוצמה שהכדור נותן היא משהו מיוחד, לעומת זאת כאשר הוא פג אני מרגישה מועקה אני בכלל מרגישה המון מועקה, ממש פיזית בלב, מועקה שקשה לי, ועד כדי כך היא קשה שאני לא מוצאת טעם בחיים, לפעמים שום דבר לא יכול לשמח אותי ואני עובדת על מוד של רובוט\ לוקחת כדורי הרגעה כאשר המועקה היא גדולה. ניסיתי פעם לקחת כדורים נגד דכאון, אבל ההשפעה לא הייתה טובה, זה כאילו והוציאו לי את הבטריות, לא יכולתי לתפקד טוב, ואני יודעת שישנם כמה סוגים של כדורים, ניסיתי כל מיני, ראיתי שז פשוט הופך אותי ל GHOST, והתפקוד והיכולת שלי ירדו בחצי, כל החדות ירדה ממני. בגדול הייתי אמורה להיות שמחה ומאושרת, ורוקדת כל היום במציאות זה לא כך. זה, עד כאן עלי

האח שאני אפוטרופסית שלו הוא בשנות השלושים, הייתה תאונה בלידה שלו, והוא במנטליות של גיל 3, זה לא קל ולא פשוט האחות, קבלה דלקת קרום המוח כשהייתה תינוקת, החום נסק לגבהים, ופגע לה פגיעה קלה במוח, אבל זה מאד מפריע לתפקוד היומיומי. היא גרושה עם ילדים, וכמובן העול עלי. ההורים כבר מאד מבוגרים, לא עצמאיים, אמא משותקת לגמרי, בכסא גלגלים, חצי סיעודית עם עובדת פיליפינית, הראש פועל, אבל לא מה שהיה, רק אני אחראית עליה, כל האחרים מתנערים, האחות שסיפרתי כן מוכנה לעזור, אבל היכולת שלה מוגבלת. מספיק בעיות לפעם אחת, או להמשיך???

בעיניי את פשוט גיבורה. עם כל מה שאת לוקחת על עצמך אל תשכחי שגם לך מגיע לפעמים להניח את הראש ולנוח. וסליחה שאני לא מציגה את עצמי בחזרה נראה לי שזה מה שהתכוונת... אולי כשיהיה לי קצת יותר זמן, כרגע ממש אין אני על זמן גנוב.

היי, ברוכה הבאה! תודה על הכנות, הילה

אני פשוט מרגישה שכאן בווירטואליה, למרות האנונימיות עם יודעים מעט רקע, אז גם יודעים איך להתיחס למה שמישהו אומר, ולקבל את זה בקונטקסט הנכון

בת שבע, רציתי להגיד סליחה שעניתי בנימה קצת ביקורתית בהודעה ההיא על הפריית הפורום והשימוש בו. ומעניין, אני מרגישה שאני משתמשת בו ממקום קצת אחר, אולי קצת דומה למה שנעמה אמרה, שאפשר להביא את הפנים בלי החוץ. אני חושבת שתיאור "ביוגרפי" כזה של עצמי היה יכול קצת להרוס לי, וזה מעלה מחשבות מעניינות, על הקשר בין הפנים והחוץ. בכל אופן, שלום לך... (מוזר לי להשתמש בביטוי "ברוכה הבאה" כאן). עם ה"פנים" ועם ה"חוץ" עד כמה שאפשר באמת לעשות הפרדה ביניהם.

זה בסדר, אל תדאגי, כל אחד מגיע לפורום, ובכלל לעולם ממקום אחר, נקודת המוצא שלנו היא אחרת, ממילא גם הציפיות שלנו מהעולם הגדול והעולם הקטן (הפורום) הן אחרות. כל אחת עם הצרכים שלה, ועם הציפיות שלה, זה לגטימי ובסדר. אני מבינה אותך בהחלט שאתה רוצה להישאר לגמרי מאחורי מסכה, זו זכותך, אני טיפוס מאד פתוח וישיר, אולי לכן אני רואה את הדברים אחרת, הפנים והחוץ שלי בערץ שווים, עם כי לא תמיד, זאת אומרת לפעמים אני יכולה להרגיש מועקה נוראית ולחשוב שבא לי כבר למות, ובחוץ אני נראית HAPPY GO LUCKY, זו התחושה שאני אתן למי שרואה אותי, אז אי אפשר לומר שתמיד כל הפנים נראה בחוץ, אבל בדרך כלל, אני אדם מאד ישיר, אומר מה שחושב, וגם האופי שלי הוא כזה שקל מאד להכיר אותי, אני לא מסתירה את האופי שלי. שוב, כל אחד עם מה שהוא ואיך שהוא תודה על מה שכתבת, זה נותן לי הרגשה יותר נעימה, יותר מקבלת. כך הרגשתי קצת כמו פיל בחנות חרסינה, כאילו ואני דורכת כאן על אנשים, ומפריעה לה באינטימיות.