שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי אודי וכולם, רציתי לשאול האם אתן מתכננות מראש מה להגיד בפגישה או איך לפתוח אותה.. או שפשוט מתיישבות וזורמות באותו הרגע?
שאלה טובה (: הרבה פעמים יש דברים שרוצה לומר לה, או להביא לה (יוצא שאני מביאה בתיק למשל, תמונות, משהו שכתבתי או שרציתי להראות לה). בפועל, הכל יכול להיות. לפעמים ברגע שנכנסת משהו אחר עולה לי, או שלא מצליחה לדבר בכלל. הרבה פעמים רק לקראת הסוף אני מצליחה לומר את מה שרציתי... ולפעמים זה מאוחר מדי ולא מספיקה. מה שכן, זה יכול מאוד להכעיס אותי ואני כועסת עליה ובוכה... כועסת עליה שתעזור לי לומר את מה שרציתי או להביא לה...
היי מאי, אצלי זה בתקופות. לפעמים מתכננת ולפעמים פשוט באה בלי לארגן מחשבות או משפטים מראש. אבל אני מודה שלרוב הצורה השנייה, שאני פשוט באה, לא בדיוק "זורמת"... לא הצלחתי הרבה פעמים "פשוט לבוא כמו שאני" בלי להשתיק ולצנזר עד אינסוף. איך זה אצלך? נעמה.
לפעמים מתכננים ואז בא המשפט הזה: "לפני שאנחנו מתחילים, רציתי לומר שבתאריכים האלה והאלה אהיה בחופשה" או כל הודעה אחרת. אז נראה לי שמשתנות קצת התוכניות. לפעמים את נכנסת והמטפל/ת החליף/ה רהיט בחדר, נגיד, או התחולל שינוי למה שציפית לו, גם זה יכול להסיח ומאד. אבל דווקא הקטנות הללו עשויות להוות הרבה חומר לטיפול. הבלתי צפויים. ההפתעות. הפתאום זולת שאת רואה מולך. לפעמים באמצע הרצת אסוציאציות עוצרים אותך, כי גם הפעולה הזו, כאשר היא מרובה מידי, יכולה להוות התנגדות לטיפול. אישית, הייתי שיאנית גינס בהתאפקות, רק שזה לא הולך, סותמים חור אחד, נוזל מחור אחר. בהתחלה רשמתי המון על דפים בין הפגישות. ורק חלק הצלחתי להביא. וואו כמה השלכות. הכל נראה לי אז כל-כך חשוב, כל פרט, אסור לאבד, אסור לאבד, והוא היה נותן מקום וקולט את המסר הכללי. אני חושבת שיש ויש, ותלוי גם בשלב הטיפולי, בסוג הטיפול. סוריקטה
לעיתים מתוכנן לעיתים לא בגדול זה ממשיך איפה שהיינו ומה עברתי מאז ולעיתים גם שמתוכנן לא כל כך יוצא .. כמו בחיים
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
