היי...(טריגר)

קראתי את מה במבי כתבה... גם בי התכווץ משהו כשקראתי את התגובות שלך לסימלי. יהיו הסיבות אשר יהיו אבל אם מישהו שהוא משהו בשבילי היה מגיב לי ככה...לא יודעת מה היה איתי...הייתי מרגישה ילדה קטנה שחטפה עתה מכות והתגלגלה על הרצפה בניסיון להתמודד עם הכאב המטורף ,מתביישת מסימנים שהם השאירו על גופה ושונאת את עצמה שלא הייתה חזקה אלא צרחה והתחננה לרחמים...ולא רק,היא גם כל פעם מחדש בתקופה ש"הוא" היה יותר מאוזן חשבה ש"הנה עכשיו הכל יהיה טוב וסוף-סוף אני אפנה אליו לעזרה ואצליח לקרוא לו "אבא"(מגל 12 לא אמרתי את המילה הזו בקשר אליו)... והנה,המפלצת התעוררה...באור היא לא מפחידה כל כך.במיוחד במרחב הווירטואלי...אתם יכולים להכיר אותה,ללחוץ ידיים...היא מפחידה ונראת מסוגלת לרצוח אבל היא גם שומרת עלי שחלילה לא יקרא לאף אחד "אבא" בטעות ולא אשנא את עצמי אחרי זה...והנה גם אני אולי "משפריצה" את השיחזורים שלי?..טוב,מקסימום תעזרו במטהר אוויר... חלום

האמת,בחיים לא העזתי להפתח במקומות הרגישים שלי מול גבר... זה מלחיץ...אני מבינה שיש לך שיקולים משלך ומכבדת אותם,אני גם יכולה להבין את ההגיון שמאחורי זה...אבל מצד שני אם אתה הייתה נכנס בי ככה כשאני פתוחה הייתי מתה מבפנים,קופאת בשוק...אני בחיים לא שמעתי את המטפלת שלי ככה גם כשכעסתי עליה נורא ובכיתי,ירקתי דם חצי מעולפת עד שהתנתקתי ולא הרגשתי יותר כלום,רק הדמעות זלגו וזלגו...והיא ישבה לצידי וספגה את כל הגהנום הזה בחמלה ובחום...וזה עדיין קורה מידי פעם...גם כשבכיתי שאני לא מרגישה שאיכפת לה וגם כשאני מתקשרת ואומרת שהיא נאבדה לי ואני לא מצליחה להרגיש אותה... אתה לא הוא...אבל אני מפחדת אחרי זה להיות פה... חלום