לגולם ולכולנו...

אז את שואלת אם אני השתחררתי...תלוי למה את מתכוונת.אני אשתף אותך במה שאני חושבת ומרגישה בקשר לשאילתך ומקווה שתמצאי את התשובה שמתאימה לך. קודם כל,אני חושבת שהעבר ילווה את חיינו כל עוד אנחנו חלק מהם.למי שאין עבר אין לא גם עתיד והווה ולא את עצמו.הכאב לא יעלם הוא רק נהיה כזה שניתן לחיות לצידו חיים טובים ומספקים.מה זה בשבילך חיים טובים?העולם הזה חסר ובכלל אינו מושלם.יש בו חלקים מדהימים ויש בו אבדן וכאב.אני אדם מאמין ואני יודעת שאלוקים רוקם לנו גאולה ושהיא קרבה.אנחנו מלמתה רואים את הצד ההפוך של הרקמה(קשרים,חוטים מסובכים,בלבולי צבע,סבל,תמונות מטושטשות וכו').לכן אנחנו חיים בעולם השאילות כל עוד אנחנו חיים.אז עלינו ללמוד להתמודד עם החסר ועם האבדן.זה מצד אחד. מצד שני,חיים עם חלל בפנים כאשר אין לך את עצמך,כאשר אתה בדיוק כמו האנשים שגידלו אותך דוחה את עצמך,שונא את עצמך ומעדיף לחזור לעולם האמת המושלם-זה חי סבל פנימי אילם בלתי נתפס על הדעת.אתה מרגיש שאתה לא באמת חי,הכל תאטרון ושקר.אני רוצה לחיות את עצמי(!)לכן אני נלחמת על עצמי.אם אלוקים ברא אותי זה סימן שיש לי תפקיד יחודי שרק אני יכולה לבצעה בעולם הזה.אם הוא היה רוצה רק את המושלמים אז הוא היה בורא רק את ל"ו צדיקים.לכן אני נלחמת על זכות קיום שלי(!)למרות שאני לא מושלמת,למרות שיש לי על מה לעבוד,למרות שאני טועה כמו כולם וכו'.אני נלחמת על זכות לאהוב את עצמי.ומה פלא,מי שאהוב על עצמך מתחיל להרגיש אהוב על ידי הסביבה.אני שנים בכיתי על מה שלא זכיתי לקבל כילדה ועל מה שכן זכיתי במקום...מרגע שקלטתי שצריך להפסיק לחפש שם ולמלות את עצמי מהטיפול ומאנשים אחרים שאוהבים אותי הרגשתי שבאמת יש אפשרות למלות באהבה,בחמלה,בחום,ברוך,יש אפשרות לעטוף ולרפא את הפצעים.יש אפשרות לנצח את הבושה הקיומית הזו,להחזיר לעצמך כוח ולרפא את הגבולות ששפכו עליהן רותחין וכו' את יכולה להמשיך את הרשמה.יש אפשרות לתקן(!)אני רואה שזה עובד:אני מצליחה לאהוב את עצמי,אני מצליחה לעטוף את עצמי בחום של המטפלת שלי בין הפגישות.עד כמה שאני מבינה צריך "בתקווה לעטוף באהבה כל דקה של כאב ומועקה..." ואז החלל מתמלא והמועקה נרגעת.אני מצליחה לתת לילדים שלי את מה שלא קיבלתי בעצמי כולל גבולות,אני מצליחה לנהל את הכעס שלי ולווסת,יש לי דרכי התמודדות עם הכאב,אני יודעת להיות קרובה ואינטימית מצד אחד ולשמור על הגבולות שלי מצד שני.אני יכולה לחשוב על חלק מהדברים שעברתי והם לא פוגעים בי יותר(!) אבל...עדיין יש לי על מה לעבוד.כשאני רואה סבים וסבתות בגינה ציבורית נהנים עם נכדים אני מתחרפנת,חוזרת הבייתה ובוכה.כשאני שומעת שמישהי מדברת על הקשר שלה עם ההורים באהבה,כבוד וחום-אני מתחרפנת ולבי מתכווץ מכאב.יש לי רגעים ותקופות שהילדה שלי בפנים בוכה ורוצה את אמא שלה ואין לי מה לתת לה אלא לבכות איתה.שמתי לב שאם אני אדבר עם מישהו חם ואמפתי ברגעים האלה הכאב והמועקה נרגעים.יש רגעים שאני מרגישה נורא נורא לבד ולא מסוגלת לתת לבעלי כניסה...יש מקומות בקשר זוגי שקשים לי מאוד-מאוד.ויש פינות נסתרות בלב שיש בהן הרבה כאב וסבל שעוד לא הגעתי אליהן.ואז כשאני מגיעה לשם יש סחרחורות וגלי אבל כואבים נורא וכשהם עוברים יש עוד ועוד "גופות" על חוף .צריך לקבור אותם,למצוא מקום לבכות ולהמשיך לחיות,למלא את החורים עד כמה שניתן,לשמוח במה במה שיש ולבנות..."הזמן הוא לא תמיד תרופה.נדמה לך לפעמים,הוא רק מגדיר את המפה לאהבת חיים..." אז אני עובדת כל עוד דולק הנר ומשתדלת לחיות חיים ששווה לחיות אותם...לא יודעת אם עניתי... שלכן,חלום

אבל אם המטפלת לא באמת אוהבת? והיא שם רק בשביל הכסף... כי בשבילה זו פרנסה, ולי החיים עצמם... ותכלס אני לא באמת מעניינת אותה זה הכל סתם! וזה טיפה עצוב...

שלום,יקרה.אני חושבת שאנשים שהולכים לתחום של סיוע וטיפול הם אנשים שרוצים להפוך את העולם ליפה יותר,שמאמינים שאהבה תציל את העולם,שיודעים מה זה להיות "לבד" ורוצים שאנשים לא יבכו לבד וכו'.אני בעצמי עוסקת בתחום של סיוע.אני פגשתי המון אנשים מדהימים במהלך החיים שלי ובמהלך הלימודים.אני זוכרת את אהבת האדם המיוחדת שלהם ומסירות ואני יודעת כמה אנרגיה אני בעצמי משקיעה כדי שלמישהו יהיה לפחות טיפה יותר טוב וטיפה יותר חם בלב.נכון,קשה מאוד-מאוד לתת אמון אחרי שבמהלך הרבה שנים אנחנו חווינו התקשרות פוגעת,חודרנית ומשפילה.מצד אחד בפנים בלב אנחנו מאוד צמאים לחום ואהבה מצד שני מרוב פחד להפגע שוב אנו מעמידים סביבינו חומת בטון חשמלית...בגלל החומה הזו לפעמים קשה מאוד להרגיש את השני ונדמה שהוא עדיש.מאחורי החומה אנחנו מאוד מאוד לבד.מצד שני כאשר מישהו מקבל אישור כניסה אנחנו נהיים זקוקים ותלוים וזה מפחיד ככה למסור את עצמך בידי מישהו.אני חושבת שבטיפול אפשר להתמסר כמו שבניתוח את חייבת לסמוך על הרופא.אז אם את זקוקה לבירורים-תעשי אותם.לפעמים גם אחרי שנה לא נוצרת כימיה ואפשר תמיד לנסות לעבור.בקיצור,בהצלחה. חלום,בחיבוק

מצטערת לא מאמינה בזה אף אחת לא עובד עם מטופל רק בגלל הכסף .היא שם כדי לעזור מקבלת שלא תמיד יש התאמה אז אפשר להחליף אבל לפני זה צריך לבדוק את הסיבות הנכונות . כבר ראיתי טיפולים שהמטפל עשה הכל אבל כלום לא נגע במטופל ...לא תמיד זיווג מצליח אבל נקודת ההנחה הראשונית שלך מוטעית .