מה הטעם לשחזר טראומה בטיפול

אם לא מעניקים לה תיקון? ואיך יתכן תיקון אם הקשר עם המטפל בכלל לא אמיתי. הוא לא באמת חושף את עצמו, את חייו. או למשל לא יכול להזמין את המטופל באופן חברי להתארח בביתו או משהו מהסוג הזה. הכל 'סימבולי'. וזה מפגר כי זה לא אמיתי. אז מה הטעם לשחזר את הטראומה? אני יודעת עכשיו שהייתה לי הזדקקות ראשונית בינקות שלא פגשה מענה, כנראה, והרגשתי כמו ילד לא רצוי ולכן מצאתי את הבטחון שלי בעמדה של 'להיות לבד'. אבל בטיפול היה לי מאוד רצון בתוך השחזור שהמטפלת תבוא לקראתי ותרצה אותי וזה כאילו לא נועד להנתן במילא, רק לדבר על הדברים, להבין את הדברים.. מה הטעם? הנה עברתי את הטיפול המחורבן הזה, הלא מודע עלה למודעות, יש לי הבנה של המקורות הדינמים שהשפיעו בחיי על התעצבות האישיות וסגנון ההקשרות הלא בטוח שלי. אבל בפועל, בפועל עדיין הלב שלי לא מעיז להקשר ולאהוב אף אחד. אני לא יודעת איך. מתה מפחד שזה יצא יותר מדי נשען ויבריח ממני את מי שיהווה מושא להשענות הזאת. בפועל אני לא נשענת. אני נצמדת ללבד שלי כמו לקרש הצלה. אני פשוט לא מעיזה לפתוח את הלב ולהתמסר ולהאמין שבאמת אפשר לרצות אותי בלי שפתאום מסיבה כזאת או אחרת לא ירצו אותי וישליכו. אין בטחון בבני אדם בשיט. וגם אף אחד לא יכול להבטיח דבר כזה, זה פשוט לא מציאותי. עובדה שמלא אנשים שנישאים ומקימים משפחות גם קורה שמתגרשים. אין בחיים ערבויות ובטחונות. אבל הפחד הזה. הפחד הזה להקשר ולהזדקק ופתאום לא לקבל מענה- האימה של השחזור הזה, הכאב הזה. בראש אני מבינה שזה לוחץ על פצע קדום מאוד מהעבר, אבל רגשית זה עדיין מפחיד ועדיין מרגישים את הכאב או חוששים להרגיש את הכאב כדבר ממשי בהווה. זה מאוד מוחשי. זה פשוט כואב מאוד. זה זורק אותי לפצע הפתוח ומכאיב מאוד. בוכים. כאבי תופת של הנשמה לחוות את החוויה הזאת של 'אתה לא רצוי. אתה לא מספיק בשביל שירצו אותך. ויתרו עליך'. אני מכבדת את הבחירה של אנשים כמובן אם זה קורה , אבל בלב שלי יודעת שבפנימיות שלי זה זורק אותי לכאב ההוא, ואני לא יודעת מה לעשות. רק ה'לבד' מספק הגנה מהדבר הזה. זה פחד אימים לחוות את הכאב הזה. אודי אתה מבין? מה עושים אודי? לא רוצה שיכאיבו לי שוב. הלב מפחד להתמסר, להרגיש, להקשר, לחוש תלות געגוע, לבטא את זה. עדיין 'לא צריכה אף אחד ולא זקוקה לשום דבר' זאת ההגנה הכי יעילה שלי. ובטיפול אודי פשוט השפילו אותי נרקיסיסטית וזה גם פגיעה נוספת. לגעת בכאלה פצעים עמוקים בקונטקס של אטימות והתנשאות וצביעות מצד המטפל ברמה של 'צדק חברתי'. זה פשוט המצע הכי גרוע נראה לי לטפל בתוכו בסוג כזה של פצעים. מטפל שאומר לאדם כמוני 'עבדתי קשה להגיע למעמדי' בשיא הצביעות- כי הרי אם לא הייתי נפגעת התפתחותית ככה היו נפתחות בפני אותן הזדמנויות להתקדם בחיי, במקום לסגת לרגרסיות ולקרוס תפקודית. אז למה אתה צבועים אודי? יש מטפלים שלא עונים בהתנשאות "עבדתי קשה"? זאת נראית לי תשובה שהיושר האנושי אמור להעיף מהמילון שלכם. לא כי זה לא נכון, אלא כי זה נאמר בקונטקס חברתי והתפתחותי צבוע. מעניין אם הייתי מגיע אליך לטיפול במקום אצלה, גם אתה הייתי אומר את זה ככה, ולא מבין אותי כמוה. הייתי מעריכה יותר אם היא הייתה אומרת "היה לי מזל לא לחוות משבר התפתחות שפגע לי בתפקוד ולכן זה אפשר לי את המסוגלות להשקיע המון שנים וכסף כדי להגיע למעמדי כיום והשקעתי המון ולכן המחירים". משהו שגם מצביע על המזל התפקודי ולא רק על ה'בחירה' לעבוד קשה. כי גם אני התאמצתי ועבדתי וניסיתי בחיי. זה לא שבילית בים ובמועדוני ריקודים בזמן שהיא סללה את דרכה בקריירה האקדמאית שלה. אתה מבין אותי אודי? יצא שיש 2 נושאים להודעה הזאת- הפצע הרגשי והנושא של צביעות חברתית בטיפול. אשמח לתגובה, אם יש לך מה להגיד..

בהם איש לא ישמור ולא ידאג שתשני את הדפוסים שלך... ואולי אפילו ישתפו איתך פעולה...

אני שונאת אותה!!!!!!!!!!! שונאת שונאת שונאת!

אבל זה תהליך כואב וארוך מאוד.צריך לאחוז בכל מה שבא ליד כדי לעוף מכדור הארץ מעוצמת הכאב... שלך,חלום

היא בעצם אמרה לי שאני מטרד מבחינתה ברגע שפרצה התלות וה'תובענות'. זאת לא הייתה מי יודע מה תובענות אבל התפקיד שלה היה לתסכל אז התייחסו לזה כאילו זאת כן 'תובענות' בלתי מתקבלת. מה שמר עלי בחוויה הזאת שהתייחסו לצרכיי ההיקשרות והתלות שלי כאל מטרד? זה מה שהמטפלת עשתה. כי היה לי קשה לכפות את עצמי לא לצאת מהקווים של הגבולות שלה (שנחווה גם משפיל לכעצמו לשלם המון ולקבל במן מדוד במשורה כזה)

כדי להגיע למקום שיהיו לך חיים מלאים,סיפוק,הנאה ואהבה משלך. חיים שבאמת מגיע לך לחיות אותם. זה לא אומר שטיפול לא עונה על צרכים הרגשיים שלנו.עונה ועוד איך אבל לא על הכל ולא תמיד.גבולות זה גבולות.הם שומרים קודם כל עלינו.למרות שחווים אותם כמשהו מאוד מאוד קשה ומגביל... מטרד?..לא יודעת אנשים חייבים לכבד את הגבולות אחד של השני אחרת החוויה נהיית מאוד קשה..אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל אני מבינה שמאז את מיואשת מעצמך.