הילה יקרה!

שמחתי לקרוא את הודעתך... והיה לי טוב בלב שכתבת לי..... ואיך מרגישה עם זה שאמורה להיות בעבודה של המטפל שלי בכמה שעות בשבוע?... דיי מבלבל.... לא התחלנו עדיין בפועל כלום... ואני כל כך רוצה! הוא זה שהציע את זה בקלילות, וגם המנחה שלי...וחשבתי למה לא הוא מכיר אותי טוב, הוא יכול לעזור לי, יש לו חשיבה מדהימה, אני יהיה גאה ומאושרת על זכות לזכות ללמוד ממנו- ופתאום בלי להבין זה נסגר. ואני כל כך לא רוצה! פיתחתי חרדות ממנו, מהטיפול, כל מפגש איתו מעורר בי לחץ...כי למרות שכבר בטיפול ממושך, שנתיים- לצערי, עדיין לא מאפשרת לו לגמרי להיכנס לתוך נבכי נשמתי....יש כל כך הרבה דברים שהוא לא יודע, שמסתירה במודע ושלא במודע, ואם הוא יראה אותי כמה שעות בשבוע...עוד חלקים יצאו ממני. ומפחדת מזה. הוא מספיק ראה, רואה,.. ואני כל כך לא רוצה- הוא היחיד שיודע כמה מעוותת מכל בחינה, המבט שלו עליי אחר, לא כמו כל אדם. היתה תקופה של כמעט שבעה שמונה חודשים שלא יכולתי להסתכל עליו, אז פשוט הייתי יושבת עם הגב אליו, לא רואה את מבטו.... ואני רוצה. ולא רוצה. הצלחת להבין משהו??...;( כי אני לא כל כך....;/

היי רחל, בוקר טוב:) איזה כייף לקבל ממך הודעה בבוקר. נראה לי שהבנתי שאת בסטטוס מתלבטת,יש קולות לכאן ולכאן. אני במקומך הייתי נותנת מקום לכל הקולות,להתלבטות. משום מה מרגיש לי לא נכון,אולי בריחה מהתהליך?פתח מילוט?ואולי אני טועה? מקווה שיוקל לך, הילה