עבר מהר!

קראתי משהו שהזכיר לי זכרון מעצבן מהטיפול שהיה ושוב באתי לשפוך כאן כי התעוררה בי אותה התקוממות פנימית. אבל עבר מהר. מרגישה שנרגעתי עכשיו, חזרתי להווה שלי, לעצמי. וזה אומר שעבר מהר. למרות שתמיד מרגישה שאכעס על הצביעות שפגשתי בטיפול ההוא אבל אני מנסה לחיות את החיים שלי עכשיו ולא להמשיך להתבזבז על זה. הבעיה שהכל שם נחווה רגשי וחוויות רגשיות הן הכי אינטנסיביות וחודרות ומשתכנות בזכרון חזק. אני צריכה חוויה רגשית מתקנת שתרפא ממני את התוקפנות והאנטי. זה לא יכול לקרות בטיפול יותר. זה לא יכול לקרות מול אנשי מקצוע עשקניים שמשקפים פערים יותר משהם עוזרים לצמצם אותם. אבל הסחף הרגשי עבר לי. הנושא לצערי לא יעבור. הוא כמו אצלי בדם. האמת. אדם לא יכול הרי לוותר על האמת שלו. זה כמו נצרב. זה בוער בך. הלוואי ויכולתי לתעל את התוקפנות הפנימית הזאת למשהו טוב. בנתיים זה לא קורה. אני תוקפנית בפנים אבל כלפי חוץ עדיין יותר מדי מאופקת כזאת ווותרנית, נכנעת, נוחה. לא יודעת עד כמה נכון לי להיות ותרנית או עקשנית וקשוחה, לעמוד בהחלטיות על שלי. לפעמים פתאום יוצא לי, ולפעמים לא. לחיות בתנאי אי ודאות זה גם זה, לעולם לא לדעת בבטחון האם השיפוטים שלך והפעולות שאתה נוקט הם האופטימלים למצב, לנסיבות, לך. אבל לא להיות קשה עם עצמך כך או כך. לכבד את הנטיה שבה הגבת שכנראה זה מה שהיה נכון ורלוונטי במסגרת המסוגלות שלך (כולל רגשית) באותו זמן. אני שונאת מצפים שאנשים גוזלים ממני את יכולת ההשפעה. בייחוד שבמצב הפוך בעצמי הייתי נענית ומעניקה. שונאת לגלות שאנשים מתנהגים בצורה אנוכית קמצנית אגואיסטית ואף מתבלים זאת בתוקפנות, חוסר כנות ומניפולציות ושקרים. יש כל מיני אנשים בעולם. לא כולם מעניקים וחיוביים. גם עם זה צריך ללמוד להשלים... יצאה לי טקסט קצת מתפזר. שיהיה