קוראת כאן את ההודעות של כולן

ותוהה לעצמי איך חיי הטיפול כל כך קשים ולמה? תהיה גם הקלה בהמשך? אולי היא כבר מגיעה לאט? אבל קשה לשים לב לפעמים לדברים האלה. השבוע היא אמרה לי משהו אבל יכולתי גם לחשוב שבסדר זה לא כזה שינוי.. אבל תכלס זה כן. אני מרגישה שלפעמים החיים שלי זה בעצם הטיפול. מה אני אעשה? אני לא חושבת שזה אמור להיות כך אבל לפעמים זה כן ככה. משום מה כאן מתקבצים או יותר נכון לומר מתקבצות כל מי שהטיפול כל כך מעסיק אותה. ברור שאני לא מכירה הרבה, אבל יש לי כמה חברות שהן גם בטיפול ונכון שאני לא יודעת מה הן מרגישות ממש בתוכן אבל כשיוצא לנו לדבר על הטיפול הן לא לוקחות אותו כמאוד משמעותי. אודי, אתה מצליח להבין על מה אני מדברת? מה אתה אומר?