אודי יקר

הי אודי ותודה על תגובותייך והתייחסותך. לגבי שאלה שאלתית..., אז ברור לי כמובן שהרעיון לפגוש בן אדם ולא אבחנה, עם זאת, כשהיא נמנעת מלהיות על השולחן כ"אישיו"(גם ב"טיפול" הקודם), וכשנאמר גם, שהטיפול\מטפל לא עובדים כביכול, מתוך האבחנה הזו, ואחכ תוך קריאה בכל מיני חומרים, אני מגלה שנאמרו גם לי אותם דברים בכל מיני דוגמאות ,כשאני קוראת הצעות לטיפול במאובחנים שכאלה..., זה בהחלט מבלבל אותי גם מכעיס ולא ברור.ומערער אמון..., ואין לי גם כוח לדוש בזה,להרגיש מטומטמת וקטנה שהוא יושב ומסתכל עליי ושותק, או מנגד להתעלם וכביכול להמשיך הלאה, או לא לדעת בודאות מה שלי ואולי בכלזאת מתערבלת בסרטים,בטפל ולא בעיקר?ומה לא שלי, ואפילו אני גם מרגישה נכון את הדברים,כשזו עובדה לאור מה שקוראת. וזה מערפל.הכל.כולל הריחוק קירבה הזה כל הזמן.(שזה גם כנראה חלק מההפרעה...). אז...?? ועוד שאלה...,למה זה שוב נוגע באותן שאלות נצחיות שלי..,?? שמהן?? (כנראה יש איזה ניתוק אם לא עולה לי...).