תוהה לגבי טיפול תרופתי

אז אני עדיין לוקחת. מההתחלה אני תוהה לגבי זה. אין לי בעיה עקרונית לקחת אבל יש לי בעיה לקחת אם זה לא עוזר לי. אני יודעת שתגיד שהכתובת היא הפסיכאטרית, אך אני שואלת מכיוון קצת שונה. אני גם יודעת שממנה לא תהיה לי תשובה ושבסופו של דבר זו רק אני שאחליט. מנסה לחשוב עם עצמי איך אני מרגישה. למען האמת פתאום עכשיו כשאני כותבת ככ ברור לי שאני צריכה להפסיק. מה שקשה לי שאני לא מספיק מרגישה שינוי או כל דבר אחר. ואני יודעת שזה לוקח זמן אבל אני לא מצליחה להרגיש איזו שהיא השפעה. אני גם קצת מפחדת להפסיק כי מפחדת שיקרה מה שקרה פעם שעברה. וגם, וברור לי שזה קשור אני מפחדת כי בתוכי יש קול שאומר שלקחת תרופות זה טוב. טוב כי זה נותן לי את תחושת המסכנות שאולי אני עדיין זקוקה לה. המטפלת אמרה שזו הנק' שעליה צריך לדבר לפני ההחלטה אם להפסיק או לא. הבעיה היא שאיכשהו זה לא מצליח להיות מדובר.. זה נדחק הצידה ואני פשוט ממשיכה לקחת. אני רוצה איכשהו לנסות לשבת עם עצמי ולחשוב מה אני רוצה. אם הייתה לי יכולת להפסיק ואז מיד להרגיש אם זה טוב לי או לא היה לי יותר קל. אבל זה לא כך אצלי. מההתחלה לא הרגשתי משהו ברור שאני יכולה לשים עליו את האצבע. המטפלת חושבת שכן יש משהו. בכל אופן תוך כדי כתיבה אני נוטה לחשוב שהסיבות לקחת הן לא סיבות מוצדקות. מצד שני אני באמת לא יודעת.... ולגבי תרופות אחרות- ניסיתי לדעתי די הרבה, והבעיה שאני לא מרגישה כלום כך שלא בטוח שיש טעם לנסות להמשיך עוד.