בא לי

'כתיבה יצירתית' לשם פריקה: (לא להתרגש ממני): בא לי- שלפסיכולוגית ההיא ש'טיפלה' בי שיהיה לה רע. בא לי שהיא תמות. כי בשחזור שביקשתי עזרה כמו חיה פצועה בתופת רגשית היא הפקירה אותי. היא השפילה אותי. היא אנסה לי את הפרקטיקה שלה על הנפש שלי-לתסכל בכל הכח. היא לא הסבירה לי מה זה טיפול פסיכולוגי וביזתה אותי עם ההתנשאות שלה. בא לי לרמוס ולרסק אותה ובא לי לבקש סליחה כי בא לי להכאיב לה. בא לי שהיא תבין כמה היא הכאיבה לי ותהפוך להיות אנושית ותבקש סליחה. בא לי להעניש אותה על הטעויות שלה. בא לי להעניש ולהאניש את כל האנשים. את אלוהים. בא לי לחיות בעולם צודק וטוב ולא כזה שמלא באינטרסנטים ורמאים שאין שקיפות ואין מילה ואין כבוד ואין הגינות ואין שיוויון ואין צדק ויושר. יושר אמיתי. יש בי מן הרבה רע בתוכי שאני לא מצליחה להפוך לטוב. איך הופכים לטוב? כלפי חוץ למדתי להעמיד פנים שאני כמו כולם כאילו בטוב. אבל האמת? האמת שבא לי שהיא תמות, לצרוב אותה בכעס, ולמהר לבקש סליחה שזה מה שבא לי ואני לא מצליחה להיות בטוב ולהחזיק טוב אמיתי בתוכי. התחננתי בשחזור לעזרה והיא הפקירה והשאירה אותי לבד בתופת. לא הבנתי מה זה טיפול פסיכולוגי. היא לקחה את הכסף אבל לא הסבירה לי. היא חייכה לי מול הקשיים. ובסוף היא אמרה 'אם היה כזה רע למה המשכת ובאת?' כאילו זה אחריות שלי. כאילו הכל אחריות שלי. כאילו היא תמיד בסדר ורק אני לא בסדר. אני לא. בא לי לרמוס אותה, שתתנצל. עד שהיא תרגיש ותהפוך להיות בן אדם ולא רק מכונה אנליטית מתנשאת שבשבילה הייתי אפילו לא בן אדם. סתם 'קייס'. סתם כלום, כלום בתוך גבולות שעבר את הגבולות. היא והגבולות שלה. בא לי לקחת את הגבולות האלה ולחנוק איתם אותה ולחנוק את כל מי שהוא רע בעולם ושבמקום לעזור שיהיה טוב עושה רע, וכאלה יש הרבה. אז אני מפלצת? איך אפשר להיות נורמלי עם כאלה משקעים רגשיים כמוסים שסוחבים עמוק בפנים? להעמיד פנים בערות ולשכוח מהשדים, לקבור זכרונות. זכרונות רגשיים. וששוכחים מזה באמת יש טוב. באמת יש גם דברים נחמדים וטובים אבל שמוציאים רגשות כמוסים מהקבר נזכרים בשחזור נושן תקוע כמו תקליט שרוט. היא השפילה ורמסה לי את תחושת הערך והפשיטה ממני את צלם האנוש. כנראה ככה זה שמבקשים עזרה ונדחים. חשבתי שאם היא פסיכולוגית היא תאות לעזור לי. קונקרטית. טעיתי. את הכללים לא הסבירו לי מראש. לא ידעתי מה כן ומה לא ולמה לא. זה הרגיש אכזרי לא אנושי ובעיקר מבזה. אני רוצה להיות בן אדם שלם בריא מאושר נורמלי! בא לי לנבל את הפה באלימות ולרמוס כל מי שמפריע לי להיות בטוב. לרסק ולטחון אותו לאבקה דקה ולפזר ברוח כלא היה. למחוק זכרונות. למחוק עבר. למחוק ישויות. לנקות ולטהר מהדרך כל מי/מה שמפריע להיות בהרמוניה וטוב. היה נשאר מישהו בעולם הזה בכלל? עמוק בפנים אני רוע גמור כנראה. ככ קשה לעיכול שעדיף להדחיק הכל ולחייך ולהשאר 'אדם נחמד'. בא לי לכתוב בלי לצנזר כלום. בא לי. נשמע 'יצירתי'?