כנראה

שבאמת צריך הרבה פעמים כדי להאמין......והרבה זמן......באתי, לקחתי את העצה שלך לליליפוט ושאלתי אותה אם אפשר לבקש שהיא לעולם לא תוותר עליי, היא הבטיחה שלא תוותר ושאם נפרד זה לא יהיה מתוך ויתור...הבנו שזה היה מתוך פחד נטישה....שהיא לא תעזוב....צעד קדימה שניים אחורה, (האם יש אנשים שהולכים למשך כל החיים לטיפול????) הגענו למסקנה שאצטרך לסמוך....ויש עקביות אצלה.....ושנפרד זה יהיה בהסכמה של שתינו...היה בזה צעד פוגע שלי בה..קצת...אז מקווה שיבוא מתוך רצון ולא מתוך ויתור באמת...טוב שבאתי וטוב שגם היא לא ויתרה....יודע מה היא אמרה? שהיא דאגה לי ושבגלל זה לא ויתרה לי...קשה התלות וההזדקקות הזו.....והיום הרגשתי שקצת גם לה היה קשה איתי, שבכל זאת אכפת והיא דאגה לי זה ריגש אותי.....והנה תשובה לנטע שגם המטפל זקוק לנו כי יש לו רצון לעזור.....(לפעמים יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להניק)...וזה נעים :)