בין פגישות...

הצורך במעבר לזמן התחום בפגישות, הקושי הגדול בלהסתפק בחלקיות הבלתי נסבלת, והתסכול הרב שזה מעורר. גם אני כשקראתי את תשובתך למימה על "מה זה בעצם מעיד...", תהיתי איפה אני מצוייה בתוך כל זה??ומה זה אומר עליי?? כשגם לא חשה ,שעבורי,אישפוז זו התשובה. אולי כן היה נכון מפגשים יותר תכופים,אבל...,גם זה בעייתי. ועדיין תוהה..., אז מה זה כל הקטע הזה ולמה זה ככ בעייתי.? כשגם קשה לי לקבל עצמי,אם אכן על כך זה מעיד, כמשהי ככ נזקקת ותלוייה.או שאולי זה מעיד על משהו נוסף??או אחר?? ישנו הצורך,כנראה,הבלתי נשלט...?, שלעיתים הוא באמת רב, גם מאחר,שעולים בי המון דברים אחרי הפגישה ובעקבותייה, גם כי לא מתאפשר, בזמן המוגבל הקיים, לדון בכל אותם דברים,והייתי רוצה שחלקם בכל זאת יאמרו, וגם ,כי הרבה פעמים יש לי קושי רב לדבר בפגישה, בגלל כל שאר הרגשות שתופסים את רב המקום ,הכעס,התסכול,האכזבה, שחוסמים אותי בשתיקה.וזה במשהו כאילו מקל ואולי גם מאפשר. אבל גם מקשה מאד,כי גם מעורר.... ובניגוד לאחרות ,למשל, שישנו הסכם והסדר ,כזה או אחר,שמקובל על שני הצדדים ,ונחווה גם כהצלחה, אצלי זה לא המצב.ולמרות הכל, עדיין לא ממש ברור,ובעיקר מעורר הרבה אמביוולנטיות, ותחושות מתחלפות, מאד לא קלות. כולל גם לגבי שאר דברים... קשה לי עם.קשה לי בלי.קשה לי להקשות עליו.קשה לי להקל עליו.קשה לי שלא ברור לי. הכל סוגר....