אז איך אפשר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
לתקן חוויה של רצף בלי טיפול? אפשר בחיים עצמם?
הי מימה, פעם מזמן כתבתי שיר קצת "טיפולי" על החוויה האישית שלי (בשיא הצניעות אני יכולה לומר שכתבתי כבר שירים טובים הרבה יותר) קראתי לו "הפרעות על רצף העצמי" להלן השיר: "המחשבות שלי לא מולידות שום דבר הן לא מחוברות לגוף שלא מחובר לראש שכאילו נושא בתוכו הריון סודי לא חוקי מרובה עוברים שלפעמים בועטים בי מבפנים להזכיר שיש בי חיים כל פעם זה מישהו אחר שנולד, אני חושבת על זה לרגע ואחרי זה זה עובר ואני כבר מישהו אחר שלא זוכר אולי הייתי צריכה להרות ניצני הרהורים לתת להם לגדול להוליד מתוכי מחשבה אחת בהירה וצלולה שתהיה שלי באמת שתשאר אתי" האמת היא שחווית הרצף היא אשלייה, באמת אין רצף וכל אחד מורכב מכמה וכמה ישויות, ומצב רוחנו משתנה וכו'... אלא שהאשלייה הזו מסייעת לתחושת העצמי המגובש ולהתנהלות בעולם. אפשר להסתדר גם בלי זה... ד"א חלק מהאנשים שראו את השיר אמרו שזה מזכיר להם את גיל ההתבגרות.
את כותבת נפלא...דרך מצויינת להביע רגשות....(דרך שאבדה לי אי שם...)
דווקא אהבתי את הרעיון שלך שלא חייב להיות רצף ויש בנו הרבה פנים שונים. הזכיר לי שקראתי פעם משהו על מיטשל דיבר על 'עצמיים מרובים'. אהבתי את השיר
הי מימה, כשאין חוויה של רצף - יש כל הזמן קיטועים. אבל בהחלט ניתן לחשוב על מצבים שאינם טיפוליים שיכולים להגביר או לשקם או אף ליצור חוויה כזו: ידידות כנה וארוכה, עיסוק רציף ומייטיב, זוגיות (למשל). העניין הוא שיש לכל אלו נטייה להפגע כשאין חוויית רצף. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
