בקשר לתשובתך למימה

אודי, קראתי את תשובתך למימה ומודה שלא כל כך הבנתי למה מתכוון "המשורר". כידוע לך, בטיפול שלי יש אופציה לקשר בין פגישות ללא כל הגבלה. חייבת לציין שזה עובד לנו מצוין. אני בטיפול שנה וקצת (ממש לא יומיומי וממש לא במסגרת אישפוזית), ואני והמטפל כן מצאנו נוסחה שמתאימה לנו. אני לא נסוגתי למצב רגרסיבי, ואין לי פנטזיות על קשר ללא גבולות... הטיפול הוא כל כך קשה וכל כך מציף (אתה יודע מדוע אני בטיפול), שללא האפשרות הזו, לא הייתי שורדת אותו. כאשר בפגישה, אתה מעבד ומתמודד עם זכרונות כל כך טראומטיים, אין אפשרות שתצא החוצה ופשוט תמשיך הלאה כאילו כלום. התמיכה של המטפל נדרשת ונחוצה גם מעבר לשעה - שעתיים השבועיות. כשאתה נאנס ע"י אבא שלך מדי יום שוב ושוב ושוב, אתה זקוק לדמות המטפלת. זה לא קשור לפנטזיות על חזרה לרחם. תאמין לי שאין לי שום רצון לחזור לרחם של אימא שלי. גם שם היה גיהנום. אני קצת כועסת עליך. לא יודעת למה... נטע.