אדם הגיע לטיפול פסיכולוגי

בלי כוונה בכלל לסבול. הוא רצה להנות. לא מודע ולא מבין. ובסוף מצא את עצמו סובל סבל בלתי נסבל וחווה השפלה ודחפים זועמים ונהיה לא הוא, מישהו אחר, כמו אחד שמסוגל להבין רוע של מחבל . והוא שונא שזה מה שגרמו לו להרגיש במקום דברים טובים. הוא רק רצה דברים טובים. אדם יוצא מלא מודעות אבל בלי יכולת לאהוב. התנשאו עליו ותו לא ולא ברור. בלי יכולת לאהוב. הוא למד לשנוא בטיפול ושנא לשנוא. אמרו לו שהשנאה היא לא של כאן ועכשיו אלא של שם ואז, זה לא עזר הקשקושים שאמרו לו כי דבר אחד חשוב בטיפול לא לימדו אותו- לא לימדו אותו לאהוב ולהתמסר לטוב, לביחד. השאירו אותו לבד.