התאהבות...???
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כן...ניחשת נכון את הרוח שנשבה מההודעה... למרות שהיה נראה לי...שלא היה מאד קשה להבין שאלו פני הדברים : ) עם זאת, המילה עצמה גם לא נכתבה באופן מפורש,כי אני לא בטוחה,וגם לא ברור לי עצמי, שאכן זו המילה הנכונה והמדוייקת, והדבר עצמו ממש. זה יותר "הרוח" שעוטפת,הכוונה הכללית,...,מין תחושות שכאלו..., אבל תכלס ,ובאופן כללי, ועד כמה שזה עצוב נורא, אף פעם בעצם, ובאמת ובתמים, לא יכולה להגיד שהייתי ממש מאוהבת. אולי נמשכתי...,רציתי...,יחלתי...,קיוויתי...,רציתי מאד שהאחר שרוצה ירצה אותי חזרה,וכאלה... אבל ...,ואולי מעבר "להתבגרות" הדי התחלתית, וגם זה לא יודעת אם ומה בדיוק היה...,ועד כמה שגם באמת נחשב, לא באמת חוויתי התאהבות על כל המשמעות שבה. שגם מציאותית. אמיתית. מלאת תשוקה וחברות טובה. אף פעם לא היה השילוב האולטימטיבי הזה. זה תמיד חלקי.לא מספק.או אשלייתי ופאנטזיונרי. בקיצור...עוד יותר מבלבל אפילו מקודם. כולל ההבנה,מה בדיוק הסרט שלי...? וגם אם לא באופן מלא.., אז לפחות חלקי. : ) ו נ.ב- לגבי מה שאמרת שפרוייד הסיק,וכבר לפני 100 שנה..., כל מי שמתאהבת במטפל שלה,זה כי היא בהכרח מתנגדת לטיפול?? ועדיין ואחרי כל השנים שחלפו זו הסברה?? לא יתכן מצב אחר?ולא בהכרח שמעיד על משו כזה? אלא פשוט יותר, כמו הדבר עצמו לכשעצמו...,וגם אם זה עם המטפל. ??
הי ליליפוט, תסתכלי מה קורה: אין יכולת לדבר על הדברים, יש הסתרות, לא רוצים "לעבוד" אלא לממש יחסים אינטימיים "אמיתיים". זה לא בדיוק מה שמקדם את הדבר שלשמו מתכנסים לטיפול... אודי