מה עושים?..

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

03/09/2014 | 21:59 | מאת: רחל רחל

היי אודי וכל הבנות.. בחדר עם המטפל שלי קצת יותר רגוע בשבועיים האחרונים..אחרי החופש שלו וכל המורכבות שהייתה בינינו...מקווה שימשיך ככה... והייתה לנו היום סיטואציה שגרמה לי להרגיש ממש רע לגבי התשלום. התחלתי את הטיפול עם מחיר יחסית גבוה..אחרי כמה חודשים של טיפול, פיטרו אותי מהעבודה, והיה לי עוד חיסכון, ככה ששילמתי לו מהחיסכון והפיצויים שלי.עד עכשיו אני לא עובדת, וגם כי התחלתי לימודי תואר שני מאוד עמוס. לפני בערך ארבעה חודשים (אחרי שנה ושמונה חודשים) הוא ראה שממש קשה לי, והוריד לי את המחיר בחצי מחיר. ואמר שלבינתיים אשלם לו חצי מחיר עד שירווח. בייחוד שאין לי עזרה כלכלית מהסביבה שלי. אני פשוט חיה מכל החסכונות שלי שחסכתי בחיים. והיום בפגישה, הוא אמר לי - לגבי המחיר אמרנו שזה יהיה לכמה חודשים, ונדבר על זה שוב. והתחלתי לבכות. הוא יודע ולא יודע מה המצב הכלכלי שלי. הפגישה הסתיימה וככה הלכתי. הוא בא אחריי. וניסה להרגיע אותי. הייתי נסערת. אמרתי לו שאשלם לו מחיר מלא, מה שמגיע לו, אבל לא אוכל להגיע כל שבוע. והוא השיב שאמשיך לשלם לו חצי מחיר, עד שיתאפשר לי יותר. וטיפול - זה פעם בשבוע. אי אפשר לא להגיע. ואני לא רוצה. אני מרגישה רע שלא משלמת לו את המחיר שהוא דורש, והוא יכל לקבל מישהי אחרת בזמן הזה. מאוד קשה לי עם התחושה הזאת. וגם הרגשתי חצופה ששיתפתי אותו במצב הכלכלי שלי - מה אכפת לו מה עובר עליי? זה בעיה שלי. לא שלו. ומצד שני - באמת קשה לי כלכלית. באמת. גם להגיע אליו - זה מרחק ונסיעה, שעה כל כיוון, ודלק. מה אני עושה? ממשיכה בטיפול שיש לי הרגשה רעה שלא משלמת לו מה שהוא דורש?? או מפסיקה? חוסכת? עד שמוצאת עבודה מכניסה ומספיקה ואז חוזרת לטיפול??? שהוא הציע לי ההנחה, גם היה קשה לי לקבל, אבל הסכמתי בסוף כי לא הייתה לי ברירה... אבל שפתאום הוא באה ושואל אם אפשר להחזיר את המחיר למחיר הרגיל..זה ממש עשה לי רע לי....:(!!! רחל.

03/09/2014 | 22:28 | מאת: הילה

אויש, זה לא פשוט...... מצד שני חושבת על מה שתארת שבכית והוא בא אחרייך וניסה להרגיע. ואז הוא היה ממש שם בשבילך? הצלחת להרגיש אותו קרוב? ובטח שזה עניינו המצב שלך. זה לא את והוא- זה אתם טיפול זה אנחנו זה ביחד זה ששתיכם באותו ים, אם רועש רועש לשתיכם..... הילה

04/09/2014 | 10:46 | מאת: רחל רחל

אכן, מתחילה להרשות לעצמי להרגיש שהוא שם... שהוא איתי. שהוא מנסה. שהוא תומך. רגיש אליי. את יודעת הילה, אף פעם לא חשבתי על הטיפול כעל שנינו.. תמיד זה היה אני - אני, והוא - הוא. זה מוזר לחשוב ככה..שנינו? אנחנו יחד עם מטרה אחת?.. אבל כן, ככה זה אמור להיות. רחל.

הי רחל, יש לזה המון רבדים ומשמעויות, ולא זה המקום לפרטן. זה לטיפול. מה שברור זה שאת חשובה לו והוא נלחם על התקיימות הטיפול. זה גם בסדר גמור שהוא חותר ובודק את היכולת לחזור לטיפול מלא מבחינת התשלום. תזכרי, הכסף הוא אף פעם לא רק הכסף. אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית