מבלבל...

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

02/09/2014 | 23:18 | מאת: ליליפוט

מרגישה נבוכה. איך בכלל מעלה על דעתי, שיש לו איזה עניין "אחר" בי. ועוד אחרי כל האסמסים הרבים ,ששוב שלחתי השבוע, כשזה משתלט עלי ומעיק. מרגישה ככ קטנה וטיפשה. ולמרות גילי..., אני הרי בסופו של דבר ככ ילדה. ככ נזקקת.ככ תלותית. שזה בעיקר מביך אותי. והדבר האחרון שזה עושה...,זה חשק בצד השני.(מנסיון...). לא רוצה להיות תלותית!לא רוצה להזדקק! לא ככה! ואיך בכלל מעלה על דעתי...,שירצה אותי ,וכמו שאני..., ובעיקר חיה באיזה עולם מנותק כנראה , ו...נזכרת...שבתחילת ההתבגרות, רציתי וייחלתי,להיות לא רק "הנחמדה" "המצחיקה", "החברה של...", אלא זו, שהבנים באמת ירצו אותה..., אבל לא הייתי מהנבחרות...,וזו היתה מפלה קשה, וביחוד אחרי שביסודי היתי בין המובילות. ומה שהיה ככ מביך בדיעבד,ומסתבר שעדיין לא הופנם ולא נעלם, שחייתי באיזה סרט...., שבעצם "ההוא" שאני רוצה, אבל הוא רוצה בכלל משהי אחרת, בעצם בתוך תוכו ,רוצה אותי, רק פשוט לא מראה את זה. כביכול האמנתי שמשחק מין משחק שכזה..,עד שיאמר את האמת... וככה חייתי לי באשלייה, שאולי בדיעבד,איפשרה לי לא להרגיש דחוייה. וזה גם מה שקורה עכשיו, ומה שמבזה אותי, שאני עדיין כנראה במקום של אז...,כשלא רואה ומפנימה את המציאות , וחיה לי באשליות שווא. ומה עושים עם כל הבילבול הזה, כשמצד אחד אומרים...,שזה קורה בטיפול..,עם המטפל, מאד שכיח וגם הגיוני כביכול, ולא כזה הזוי ומוזר. אבל לאור הכל, זה מרגיש לי ככ דפוק. כשמבינה כביכול שזו אשלייה...,אבל בעצם לא באמת. ושאני סתם בסרטים משלי. שאולי רק הורסים את הדבר האמיתי. וכשזה המצב, לפחות עם איך שמרגישה חזק עכשיו, זה כמובן מביך מאד, ובטח לדבר על כל זה ואיתו. לחשוף את המקום הזה המשפיל, כשיודעת שחושב עליי, כמה אני בעצם ילדה קטנה שזקוקה לטיפול והרבה עבודה. וגם אם מחבב אותי,וחושב (ברגעים היותר טובים שלי...)שיש בי משהו מיוחד,מדליק,פיקח ומעורר עניין. אבל...,זה לא העניין..., כשאני רוצה יותר מזה ומהזמן שמוקדש לי. והחסךעצום.., כשהחסר עם השנים רק הלך וגדל והשאיר בור יותר ויותר עמוק. והכל...,מעורר בי מבוכה וכעס ובזיון. ולא מצליחה לתת לזה להיות.ולעצמי.ואיתו. אולי זה כואב מדיי. הכל. ביחוד כשרוצה כבר להיות אחרת.ובמקום אחר. וברור לי שהרצון להיות שם...,ולהתכחש לפה, רק מחבל. ובכל זאת זה גדול ממני. חזרתי לעשן.אחרי שכבר הפסקתי והחזקתי מעמד המון זמן. ולא האמנתי ששוב זה יחזור. ויודעת שזה לא עושה לי טוב,ושחבל שמוותרת ולוקחת חלק בהרס. אבל כרגע זה חזק ממני.

הי ליליפוט, אם הפנטזיה היא של התאהבות (מה שלא כתבת בפה מלא, אך שיערתי לגביו) - הרי שפרויד חשב כבר לפני 100 שנים שזה משרת את הכוחות הנפשיים המתנגדים לטיפול. פרויד גם חשב שהדבר הכי חשוב בטיפול זה לעבד את ההתנגדות לטיפול בטיפול... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית