איך נקשרים לאנשים חדשים?

היו אנשים שנקשרתי אליהם בעבר. דווקא בטיפול הפסיכולוגי עם כל השחזורים הטראומטים משהו בי נאטם שם והכי גרוע שלא היה דיבור והתייחסות לעניין. המטפלת השאירה אותי לגמרי לבד. אצל העוסית זה כבר לא הרגיש ככה. הייתה יותר התייחסות לרגשות שלי. אבל מפריע לי שאין בי תאבון ליצור קשרים חדשים. גם אין לי תאבון לרצונות ומטרות. אני מנסה לעשות דברים מתוך הבנה שכלית שכדאי לחשוף את המח להתנסויות. לא להתנוון סופית עם המוכר בלבד. למרות שלהנות קשה לי כי יש חרדה בחושים ודריכות. אז אולי זה מה שפוגם בחשק. אבל איך עושים שיהיה חשק של ממש לקשרים ומטרות ולא רק פעולות מונחות שכלית כדי לצאת לידי חובה עם דברים? גם בטיפול הפסיכולוגי רציתי להשתייך מחדש אבל לא נתנו שם את זה. כאילו לא הצלחתי להכות שורשים אז איך צומחים? חסרות לי מטרות מתוך תשוקה. איך בוראים מחדש תשוקה פנימית? כזאת שפועלת במציאות ועל המציאות ולא קיימת רק בפנטזיה כי בפנטזיה כבר אין. הטיפול הפסיכולוגי העביר אותי התפכחות מזה. אני רוצה להרגיש חשק ולא רק רתיעה עקב חרדה. הפחד כמו מחסום משתק, רוצה להעלים אותו ולחוש שיכולה לסמוך על עצמי וחשק.

מי שכופה את עצמו עלינו זאת את! את כופה עלינו שוב ושוב מאותו דבר אין לי כבר כח מימה קשה לי בבקשה מספיק עם זה די!!!!!!! אין לי כבר כח להודעות האלו

גם פה? הגזמת. מה בהודעה הזו שלי מפריע לך בדיוק? אין שם שום דבר שמכוון אלייך. למה איו לך כח בדיוק? ולמה את מתייחסת אלי כאילו אני איזה בעיה אישית שלך בזמן שאני אפילו לא מכירה אותך. את לא חייבת לקרוא את מה שאני רושמת אם זה נהיה מאוס עלייך. "כופה את עצמך עלינו". מי זה עלינו? אם אודי מסכים ומתרשם כמוך תמחקו אותי מפה וחאלס. מילא בהודעות שתקפתי את כל הפסיכולוגים בעולם בצורה גורפת אני מבינה את העיוות שבהכללות ושזה לא לעניין,אבל בהודעה הזאת לא היה שום דבר כזה. אז תפסיקי את! אין לי כח אלייך שאת החלטת שאת נטפלת אליי ולא עשיתי לך שום דבר. אני מוציאה פה קיטור מתי שקשה לי ובהודעה הספציפית הזאת רק ביטאתי קשיים ותקוות שלי. די להפוך אותי בכח לגורם מפגע גם מתי שאין שום הצדקה לזה. מעניין שלהודעות שאני רושמת שנמאס לי לכעוס אף אחד לא מתייחס. שם 'לא מאמינים לי' ומתי שאני מבטאת דברים לופיים מזכירים לי כמה 'נמאס ומימה די'. מה אם אני הייתי מתחילה להגיב בסדרתיות להודעות שאת כותבת פה שדי, שנמאס לי לשמוע אותן? מרגישה שנטפלת אליי. מספיק עם זה. ואם אודי מסכים איתך שהפכתי מאוסה מדי למרחב הזה אז שיחסום את הגישה שלי וזהו. אני אסתדר גם בלי. זה בסדר.

למה את כל הזמן אומרת למימה דברים כאלה? למה היא כופה את עצמה? למה דווקא היא? פשוט רע וקשה לה, כמו כולן... אם כך, כולן כופות את עצמן ויש לסגור את הפורום. נו באמת.. אם אין לך כוח להודעות האלה, אל תיכנסי. אל תקראי. את לא חייבת את אומרת שקשה לך. קשה לך עם ההודעות שלה. ומה עם הקושי שלה? הוא לא נחשב? היא צריכה לוותר על שלה כדי שלך לא יהיה קשה עם ההודעות שלה? אולי נתחיל לסנן- למי מגיע להביע קושי ולמי לא. למי יש קושי יותר נוגע. רק קושי שיעמוד בסטנדרטים מסויימים יוכל להתפרסם פה.