פרופיל 21

דיון מתוך פורום  פסיכולוגיה קלינית

25/08/2014 | 07:10 | מאת: שביר

רציתי שהוא יהיה בשבילי כדי שכולם יראו שהוא שאני שכולם ידעו שאני שהוא כלכך בסדר הכי בסדר בעולם ולתפארת המדינה כי יש לי בן בגולני כמו שאבא שלו היה בגולני וסבא שלו ואחיו ביחידות מובחרות הכבוד היה אבוד מראש הוא היה במקום לגמרי אחר לא ראיתי אותו לא הייתי אתו לא הייתי שם בשביל לאסוף אותו שוב ושוב נטשתי אותו אז הוא היה צריך לדאוג לעצמו וטוב שהייתה לו היכולת לעשות בשביל עצמו מה שאני אמו לא יכלתי לעשות למענו לקרוע ולפרום את הסיפר היפה שרקמתי אותנו לעצמנו בחוטים דקיקים כדי לכסות על הבושה הגדולה. וכל הכבוד למי שנשאר גולני זה באמת כבוד אבל גם למי שעוזב שמודה שהוא לא יכול יש מקום ויש כבוד. אני רוצה להרגיע ולהבטיח שלא אכתוב כאן יותר מידי, ימים קשים מאוד עוברים עלינו. אני לא לבד ובכל זאת יש דברים שאני לא יכולה לשתף מחמת הבושה בעצמי. ובכל זאת רוצה לשתף מישהו. אני מרגישה כמו ערמה של חלקים קרועים מכל מיני תמונות. חלקים. לא קשורים אז ניסיתי לחבר קצת בשיר. תודה לך על המקום . זה ממש לא מובן מאליו.

הי שביר, תיאור והבניה יפים של החוויה. צריך לאסוף כוחות וזה הזמן לראות את הבן... אודי

מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית