הילה

(פותחת הודעה חדשה מכיוון ששתי ההודעות הקודמות שלי לא "נקלטו"). הילה יקרה ואהובה, יש לי מספר שאלות (אם אני מעמיסה אז את יכולה לא לענות, וזה בסדר): מהי תדירות שליחת הסמסים (כל יום? 20 סמסמים ביום?)? מהי המטרה (שיתוף במחשבות ורגשות, קריאה לעזרה, בדיקת נוכחות)? האם נושא הקשר בין פגישות דובר והוא חלק מהחוזה הטיפולי? בכל אופן, רוצה להגיד לך שקיבלתי אגרוף בבטן כשקראתי את הודעתך. הרגשתי את העלבון, הכעס, התסכול, הנטישה, החרדה. כל כך מבינה אותך. פתאום להכיר בזה שהוא מוגבל ומגביל... בעצם אנושי. כל כך בן אדם בשר ודם. הילה, כמה אנחנו נזקקות... כמה אנחנו תלויות בהם... כמה שהם ישתדלו, הם לעולם לא יבינו... איתך (בלב, בנשמה ובכל איבר ואיבר בגוף). מחבקת אם זה בסדר ומתאים, נטע.

הדמעות לא מפסיקות לזלוג כן היה חוזה שאני שולחת והוא לא עונה. יש ימים שהייתי שולחת הכי הכי הרבה 8 והיו ימים גם ששלחתי פחות המטרה היתה לשתף אותו בחיי כן זה אגרוף לפרצוף ממש בפרט הדרך שבה זה נעשה ושוב החיבוק ממש ממש במקום אפשר חיבוק חזק??? אפשר טישו לנגב את הדמעות ???? אפשר תחבושת לחבוש את הלב????? הילה

הי יקירה דיברתי עם חברת נפש שלי ארוכות בטלפון. אני שוקלת מאוד ברצינות לעזוב את הטיפול. זה לא רק זה. גם איחורים שלא במקומם. ועוד דברים שמצטרפים. ההתנהלות שלו לא מקובלת עליי (וגם עליה-החברה הטובה שלי). אנחנו כבר 5 שנים ביחד........ אני עדיין לא יודעת. אני ילך מחר לפגישה ואדבר איתו על הכל. אני יעדכנך. מרגישה הכי קרובה לשתף אותך בזה. רוצה שתחבקי אותי בכל החלטה, בסדר????! שלך, הילה

יקרה, כמובן שאהיה איתך עם כל החלטה שתקבלי. אני מבינה שאת מרגישה מפורקת, עזובה וכאובה אבל נסי להשהות את קבלת ההחלטה. אל תקבלי החלטות ממקום פגוע וכועס. אני מסכימה איתך שזה לא בסדר שהוא "הנחית" עלייך את זה בצורה כזו והיה מקום לדיאלוג אשר בסופו של דבר תגיעו לפשרה. מושיטה לך יד מחזקת, נטע.