קשר בין הפגישות

אודי (גם הילה וברוכית), נושא הקשר בין הפגישות כל כך מסובך וטעון. למה? גם מטפלים כל כך שונים בגישות שלהם וזה מבלבל ומעורר חרדה... הפסיכולוג שלי מדגיש שוב ושוב שהוא זמין 24/7, ואני לא מוגבלת בכמות הסמסים / מיילים. הוא תמיד מגיב בפרק זמן של עד שלוש שעות. הוא זוכר כל דבר ודבר שאני כותבת וגם מעלה את התכנים בפגישות. אין לי מושג איך הוא לא "מוצף" ואיך הוא מתמודד (סביר להניח, שאני לא המטופלת היחידה שבקשר איתו בין פגישות). פעם שאלתי והוא אמר שאני לא צריכה לדאוג והוא מתמודד יפה מאוד. כששאלתי אותו למה הוא מאפשר אז הוא אמר שזה חלק מ"האני מאמין" שלו ושאצלי זה צורך הישרדותי - בסיסי וללא זה, לא הייתי "שורדת" טיפול (וזה כל כך נכון). אז אודי, תאמר לי - למה הדעות כל כך חלוקות בנושא? מה אתה היית עושה אם הייתה מגיעה מטופלת כמוני שחייבת את "ההחזקה" הזו בין הפגישות? אגב, חשוב לי לציין שלפעמים אני שולחת 8 סמסים ביום ולפעמים עובר שבוע מבלי ששולחת.... משתדלת לא להציף. לא תמיד מצליחה. המצוקה שלי אמיתית ולפעמים מדובר בפגיעה עצמית או לשלוח סמס. בקיצור, עד שאני מקשיבה לו ומרשה לעצמי "לשחרר" ולהרשות לעצמי להעזר בו, אני קוראת פה ומתבלבלת. נטע.

הי נטע.באיזשהו מקום זה מעורר קנאה.הוא למעשה מאפשר לך את מה וכמה שאת זקוקה לו.ומזמין אותך לזה.עונה לך על הכל.(על כל אסמס הוא עונה??),וזמין עבורך מתי שאת רק צריכה.ומעודד לכך.באיזשהו אופן אני מניחה שעצם הידיעה שכך הדבר,מאפשר לך גם לא לשלוח הודעות לעיתים,שבוע ימים. ומנגד,יש גם תתהייה האם זה באמת הדרך?האם זה לא יוצר התמכרות למשהו שלא קיים בחוץ?האם באמת אלו קביים ואחכ זה גם ישתנה?...לא יודעת מה השיקולים ומה המניעים של המטפלים.ואני גם מאד מבולבלת כבר.מצד אחד לא "הוסכם" בייננו מלכתחילה סידור שכזה כביכול,ולמרות שכתבתי,הוא הדגיש שלא איפשר לי כביכול..,מצד שני אני כן כותבת והוא כן קורא,אז זה לא סוג של איפשור?ולעיתים מתייחס גם בפגישה,ומדגיש את זה כשבאה בטענות, והרבה פעמים גם שלא,או להרבה לא.ואז נוצר קושי מאד גדול.גם הקושי שלי שוב לעלות את הדברים שכבר נכתבו,גם הציפייה ממנו,ואז האכזבה, גם הרצון שיקלוט,שידע,שיבין ואחרי כל מה שכבר כתבתי,וכו וכו...וזה יוצר בסופו של דבר עוד יותר כעס וחסימה, שכבר שוב לא מאפשרת כלום.ואין דיבור.והשתיקות האלו גם מטריפות אותי.וגם כשכביכול הציע סידור של כתיבה ואפילו...,תגובה מצידו,בזמנים מסויימים, זה לא התיישם בסופו של דבר.יש אני מניחה גם תעניין הכספי של "קשר" בין הפגישות,שגם זה אישיו לא מאד ברור שמעורר לא מעט.ועד כמה קשר טיפולי הוא אכן קשר קרוב אכפתי ואמיתי,או מתומחר ומגמתי?ומשומה...,ולעומת שירותים אחרים, זה מסוג הדברים שהעניין הכספי קשה בו ל"קליינט",ומתפרש אחרת ומעבר להגיון חלגבי דברים אחרים שנרכשים.הכל סבוך גם לי.קשה לי גם נורא עם מצד אחד הכמיהה והרצון להגיע,ואחרי שהרגשתי קרובה למשל בכתיבה(גם אם לא הגיב),ואז שוב הפער שמתקיים בפגישה עצמה,והחסימות,לאור כל הדברים האלה.וגם כשלא,כותבת בכלל...זה לרוב מתוך המנעות כעוסה,של "דווקא",ולא הפנמה ויכולת בוגרת של הכלה שלי,והבאת הדברים לפגישה עצמה. כך ש..., אין לי שקט ובהירות עם כל זה.והרבה כעס שמתעורר.ולא יודעת גם מה לעשות עם כל זה,שגם הדברים הרבה פעמים לא מצליחיעם להיות מדוברים.ואז שוב עולה בי השאלה..., אז האם זה אומר שאני לא מתאימה לטיפול??

שלום יקרה, כן, הוא עונה לכל סמס, ומצטערת אם זה מעורר קנאה. אולי זה אומר שהמצב שלי "על הפנים" ): נושא הקשר בין הפגישות נכנס לחוזה הטיפולי. דיברנו על זה המון המון (עוד לפני כניסתי לטיפול). כשאני יוצרת קשר איתו ומבקשת עזרה, הוא "מחזק" אותי על כך. זה לא בא לי בקלות. אני די סוליסטית ולא יודעת לבקש עזרה. אם זה יהיה כך לנצח? הוא אומר שכן. כמה שארצה, עד שהצורך יפחת. את יודעת, דווקא הידיעה שהוא מאפשר לי, גורמת לי לרוגע, ואני לפעמים לא פונה אליו ימים שלמים. משונה. נטע.

כן...זה בדיוק מה שהתכוונתי כשכתבתי,שעצם הידיעה הזו יתכן שמכניסה רוגע ומאפשרת שלא לכתוב.וזה מוכיח תצמו. אז יופי. מה שעוד,אם כל זה דובר המון לפני,ונכנס לחוזה הטיפולי,אז הכל נשמע אחלה.ובמקום.וזה שהוא זוכר הכל,מגיב להכל,ומאפשר הכל.זה באמת מעורר השתאות.בייחוד אם אני מניחה,כמו שאמרת,שיש לו עוד מטופלים. אצלנו הכל קורה תוך כדי, על הדרך..,לא היה חוזה,ולא היו הסכמות,אבל עם זאת,הדברים מתרחשים,וכן יש להם איפשור למרות הכל,אז כשפתאום אין...,או לא כמו שנראה לי שאמור, זה מאד קשה לי.וגם קשה לי מאד הכתיבה הזו אליו באסמסים,זה מעיק עליי.קשה לי גם שלא לכתוב כשיש צורך .קשה לי בפגישות בנוגע לזה וכל מה שזה מעורר,והכל יוצא בסוף דפוק.אני כועסת.מרגישה שלא מבין וקולט אותי.מרגישה רע גם עם התגובות שלי,הדרשנות,ולמרות שבא לקראתי כביכול.והכל ממשיך תצמו...,ואני לא יודעת מה לעשות עם כל זה.וזה דובר כבר שוב ושוב, אבל לא מגיע לשום כלום ממשי.עכשיו הוא גם יוצא לחופש, זה מאד קשה לי על רקע זה שזה כבר היציאה ה 3 שלו תוך 4 חודשים,ומאחר ואנחנו נפגשים 2 בשבוע, זה כמובן מורגש הרבה יותר.וזה בעיקר עורר בי הרבה כעס ובמקביל אשמה,לגבי כל ההתנהלות שלו סביב הכל.בכל מקרה,הציע עכשיו ולקראת החופשה(וואחרי שכתבתי לו על זה),לתת לי תכתובת מייל שלו,האמת שלא הבנתי אם זה במקום האסמסים והאם זה כדי שגם לא יפריעו\אפריע לו במהלך החופשה, או מה?ולמה בשיגרה עד היום לא הציע את זה ורק אסמסים (גם כשהציע ליצור סידור כביכול...)ומה ההבדל??והכל לא מובן לי וגם לא הצליח להיות מדובר.רק כתבתי,אבל הוא לא התייחס לזה ספציפית בפגישה עצמה.וזה גם הכעיס אותי.וחסם.וכבר לא רציתי שיתן לי תמייל שלו,יצא לי החשק.יש בי כעס.לא בא לי לכתוב לו,ולהדחף לו גם כברירת מחדל לחופשה שלו.זה סתם מעצבן אותי. והוא גם לא נתן לזה יותר מדי מקום בפגישה כשאמרתי שלא רוצה.וככה זה נגמר.וזה גם עיצבן שלא התעכב על זה,והכל מרגיש לי דפוק. כי כן יש קשר.וכן יש לי אליו..., ואני כבר לא יודעת מה ומבולבלת.ובעיקר איך הוא מרגיש כלפיי.?? שזה גם מעסיק אותי.ומעבר למטופלת...,ונראה לי שזה בעיקר מתקשר לאיזה כמיהה ורצון איתו למעבר.וגם על זה הוא לא באמת תכלס באופן ישיר מדבר איתי. למרות שברור שזה מובן וישנו,בטח כשמדובר במטופלת ומטפל,וזה משהו שידוע כביכול שקורה. וכמובן שגם כל זה מעורר תסכול וכעס.אי הדיבור על זה וביוזמתו,המצב עתמו,וכל שאר הדברים.והכעס ממלא...,לדבריו.אז בזה זה מסתכם.אני נשארת עם זה.הוא לא ענה לאסמס .ואיך זה אמור להמשיך אחכ??? אולי זה באמת לא מתארים לי טיפול שכזה.??אני כבר לא יודעת...., כי קשה לי לצאת מזה.ומרגישה בעיקר לבד.

היי, חשבתי קצת שאולי זה כמו הורים שונים וילדים שונים, שיוצרים מלא סוגים של קשרים. וכאן מותר כך וכאן מתאים אחרת ובסוף מה שמשנה הוא מעבר לחוקים ולגישה, הוא האהבה והקשר. נעמה.