אודי

אני לא מבינה מה קורה לי...דווקא כשאני מרגישה שאכפת לה, כשיש קרבה מאוד גדולה בנינו אני פתאום מפחדת, רוצה לברוח.. גם עם בעלי קורים דברים טובים בנינו, קרבה גדולה, מרגישה שאוהבים אותי, שיש מקום לרצונות שלי שהוא נותן לי מקום...דווקא פה אני נבהלת ממשהו...ומרגישה שלא מבינים אותי ובוכה ומדוכאת במקום לשמוח, מה יש לי? ואז זה משאיר אותי לא מובנת ושוב תחושת לבד........אני אדם פגום ומוזר???? :( ובבקשה אל תחזיר לי בשאלה "למה באמת?" כי זה די צפוי שתשאל ואין לי תשובה....במקום לשמוח אני חוזרת אחורה ומרגישה עצובה ולבד...ואולי גם לך זה לא יהיה מובן..... ויש פה עוד מישהו שמרגיש כמוני? שפוחד ורוצה לברוח דווקא כשמתחילים להרגיש אהובים? אוף....מקווה שהובנתי.

לשאלתך כן.. לי זה קורה. רגע לפני שמשו טוב אולי עומד לקרות מעדיפה לוותר כדי לא להיפגע...