ועוד שאלה...

המטפל אמר לי שאני בלופ של כשלון, שכל דבר שאני מנסה נגמר בכישלון, בתחושה שהדבר לא טוב לי ולא נכון לי. ואין לי פחד להעז. אני מנסה הרבה. אבל בסוף- שוב כישלון. ולגבי כל הדברים בחיים שלי. וכך גם לגבי הטיפול. בגלל זה חווה אותו ככישלון. וזה לא משנה מה יהיה בו- אני יחווה אותו ככישלון. גם אם יהיה הכי רע, וגם אם יהיה הכי טוב. ואובייקיבית - יש דברים לא טובים בטיפול, אבל גם אם הוא יסדר אותם, אני עדיין אחווה אותו ככישלון. (אולי בגלל זה הוא כבר לא מנסה?) בנוסף, הוא אמר לי שזה מקום שמאוד קשה. ואי אפשר לצאת ממנו. שתמיד אני יחזור לאותו מקום. שחווה כישלון. שאני כישלון. ששום דבר לא מצליח, ששום דבר לא נוגע. ששום דבר לא טוב. אז מה הטעם לנסות אם הכל ישאר ככה? מה הטעם של להמשיך בטיפול? ואני אוהבת אותו באמת. את המטפל. אבל אולי כבר הרסתי מידיי. וכבר אין מה לעשות. והוא בחופש שבועיים. אז גם אי אפשר לדבר על הדברים, וצריכה ללכת עם זה עם עצמי כל הימים האלה. רחל.