זה קשה...

זה רק נהיה יותר ויותר גרוע. הוא אמר שאני נמצאת במקום לא בריא. וקשה מאוד לצאת ממנו. גם בטיפול. הוא אמר בפגישה שלא אכפת לו מה אעשה. שזה החיים שלי. שאני חיה אותם, לא הוא. וזה הבעיה שלי לא שלו. ואם רוצה- יכולה להמשיך בטיפול. והוא לא יכול להגיד לי אם הטיפול יעזור לי או לא, או אפילו יקלקל. ואם רוצה- אהיה בטיפול איתו, ואם לא ארצה, אז לא. אם ארצה טיפול אחר - זה יהיה עם מטפל אחר. או לא בטיפול בכלל. בפגישה הרגשתי כל כך רע, אז אמרתי שנסיים כבר וזהו. דיי. והוא שלו, קר, אדיש "הפעם את מובילה. לא אני. מה שאת רוצה - יהיה". כשחזרתי הביתה הרגשתי כל כך רע. לא רוצה לסיים בכלל. רוצה באמת לעבוד על זה. אבל הוא קר. מיואש ממני. האם אני מאוהבת בו, ולמרות שהוא לא נכון לי, הרצון מכה בי להישאר איתו???? למה אני צריכה להיות בטיפול שהוא אומר לי שהוא לא יודע אם בכלל משהו יעזור לי??? רחל.

סתם.... לא בא לי לפלוש. אבל את יודעת??? כבר מזמן, כמה הודעות אחורה, אני מרגישה שאני קוראת את המילים של המטפל שלך - בדיוק את אותם מילים שאת שומעת, ומשום מה המנגינה כל כך אבל כללל כך אכפתית ונוגעת ללב עד כאב.... כשהוא אמר לך "תמיד" הלב שלי קפץ. וגם,המון המון מילים ומשפטים שכתבת אני מתרגמת אותם כל כך אחרת ממה שנדמה לי שאת מתרגמת. כמה איכפתיות יש בזה שהוא מעביר אליך את האחריות להחלטה! הוא לא יכול ולא אמור להחליט בשבילך, והוא טוב כל כך - הוא שם את עצמו ואת הרצונות שלו בצד ונותן לך את הבמה. מכבד אותך. מלבד מה שמאמן אותך לקבל החלטות וליישם אותן אף שהוויתורים בכל החלטה יכולים להיות כואבים. התעייפתי. מקווה שתביני אותי. בעבר רציתי לכתוב לך על המגינה השונה כל כך שאוזני שומעות אבל חיכיתי עוד קצת. אולי היה נדרש ממני יותר אומץ. אבל יותר נראה לי שרציתי עוד קצת ועוד קצת להרגיש את המנגינה