אנזילה הופכת מחאה ללא משתלמת

הרי מוודאים באמצעות הגבולות שלמטופל לא תהיה יכולת השפעה על תנאים חיצוניים. מובילים אותו לבחוש בכאבו פנימה. נוטלים ממנו את החוויה של בעל יכולת להוביל לשינויים קונקרטים במציאות, בתנאי הקיום, כפי שהסימבוליקה של הסטינג מייצגת. 'זאת המציאות. אלה המגבלות.' המטפל מגלם את האטום. האטום הפוליטיקאי שתמיד יודע רטוריקה של מילים יפות אך ברמת המעשה משיב פני הפונים אליו ריקם.

האנליזה מפגישה את האדם עם המציאות החיצונית הנוראה !!! מציאות בה קיים חוסר אונים נוראי. כל יום השמש מתחילה לזרוח ובסופו שוקעת. השמש לא מוכנה להגמיש עצמה לאדם. ומי שאשם בכך הוא הפסיכואנליטיקאי הרע. אילולא הפסיכואנליטיקאי המרושע, השמש היתה מתגמשת. גם רכבת החיים היתה מוכנה להמתין. גם היינו בוחרים לאיזה הורים להוולד. באיזו תקופה, איזה מיגדר. בכל אשמים הפסיכואנליטיקאים האטומים והרעים שמחייבים את האדם לסטינג . ולא באים לקראתו. אם הרשעים הללו היו באים לקראת האדם, גם השמש וכל היקום היו באים לקראתו. איכס של עולם. גועל נפש על כל הפסיכואנליטיקאים שבעולם שרק באים לשדוד את כספו ונפשו של האדם.

בניגוד לשמש ולזמן הממשי שלא שואל אף אחד הסטינג הוא מעשה ידי אדם! על כן הוא נכפה בידי אנשים על אנשים. לפעמים צריך להזהר לא לבלבל בין הסימבולי לקונקרטי. הם לא היינו אך.