עצוב לי, אני מפחדת

מפחדת מאוד.. אני רוצה משהו ומפחדת איך אדע אם יהיה לי טוב? אני יודעת שאם לא אנסה לא אדע, אז צריך לנסות. אבל אני לא רוצה. אני מפחדת. לא רוצה. פשוט לא רוצה.. וזו לא החלטה לכל החיים ובכל זאת.. לא יודעת איך לפרט מבלי שאספר יותר מדי.. ואני בוכה.. ולא יודעת, איך מחליטים והיא לא פה. ןצריך להחליט לפני שהיא תחזור. וזה לא היה רלוונטי כעוד היתה. לכן דיברנו בטלפון רגע לפני שיצאה לחופש וזה לא מספיק כי יש עוד דברים שצריך לבדוק

החלטות זה באמת מפחיד... אולי תנסי לחשוב אילו שאלות מכוונות היית שואלת את עצמך מבחוץ? מה היית מייעצת לעצמך לבדוק? את מסוגלת לקבל החלטה גם בלעדיה, זה פשוט הרבה יותר מפחיד ועצוב. אבל את הרי יכולה, כבר עשית את זה הרבה פעמים (גם אם החלטות בסדרי גודל שונים), לא? נעמה.

אי אפשר ככה יותר. אני מפחדת אז בסוף מוותרת. כל פעם מחדש. סה"כ רציתי לטוס ומצאתי איזו מישי (דרך אתר טיולים) לא יודעת אם היא כזו מתאימה לי ויודעת שגם בטוח אמצא אנשים שם להסתדר איתם. ואני רגע חשובת שכן ורגע שני לא.. וזה מתסכל ואני לא מצליחה לתפקד ככה. מה שקורה בסוף זה שאני אומרת לא ומתחרטת. כן ומתחרטת. כבר לא משנה. ואי אפשר לחיות ככה...