מה זו נטישה...(בלחן מה זאת אהבה...)

הי אודי.הרבה זמן קוראת בשתיקה.ועכשיו מפרה אותה...,קראתי תהודעה של רחל רחל שכתבה שהיתה כבר תקופה בעבר שהמטפל שלה הציע לסיים את הטיפול,ואז בסוף החליטו לתת צאנס נוסף.אבל עלכן גם חששותייה,ומה יהיה אם זה שוב יגיע...,כי הרי כבר קרה.אתה בחרת להתייחס למילה שאמר לה "תמיד"...,ואותה להדגיש.אבל הרי זה כבר הוכח אחרת.כך ש...מה בעצם רצית לאמר בתשובתך זו??ואני תוהה...,גם לאור חוויה קשה שעברתי אני בעבר,סביב טיפול קודם,שהיה מאד קשה,הזמן היה מועט ולא מספיק ומספק כלל,המטפל הרגיש מסתבר בשלב מסויים שהוא "מאבד את זה"...,וכבר לא היה מסוגל לדבריו להמשיך את הפגישות הסזיפיות איתי,עד שהגיע למצב ואמר שכבר לא אכפת לו ממני,שאין לו חשק ורצון לתת לי,ושאין לו גם מה לתת מעצמו יותר.ושלא נותרה בו שום טיפת אהבה ואמפטייה כלפיי. אווץ. כשחשתי את הדבר כנטישה,הוא טען שצר לו שכך מרגישה אבל זו לא נטישה. אז אודי, אני רוצה לשאול אותך ,אם זה לא...,אז מה זו נטישה??ןעל אחת כמה וכמה כשקורית בטיפול??? ואלף אלפי הבדלות...,כשהמטפל שלי יוצא לחופש,וזה קורה לאחרונה בתדירות גבוהה וצפופה, דבר שמאד קשה לי ומקומם גם,כל האופן שבו זה נעשה והתנהל.(גם בגלל הקושי שלו כנראה).ולא הגיוני שגם זה יעורר איזו תחושת נטישה(בטח כשהכל ככ רגיש,וזה גם אישיו טיפולי אצלי ...)וגם אם הוא לא מתכוון לנטוש (לעומת הקודם...).בכל זאת יש פה משהו מקומם.כשהוא מודע לקושי ובכל זאת פועל באופן הזה,ורק בדיעבד ואחרי הכל,מבין שאולי זה באמת לא היה לעניין איתי.הוא לא ידע??ואיך אני יכולה לסמוך כבר על ההבנות שלו ,שיקול הדעת והבחירות שעושה ובייחוד כשאומר לי תמיד,שמבין אותי הרבה יותר ממה שאני חושבת.אז איך זה מסתדר בדיוק???והוא גם לא מסביר או מנמק יותר מדיי.וזה עוד יותר מכעיס.ומשאיר את זה "כבעיה שלי" כביכול.ואני גם כועסת על עצמי שמקלקלת לו ועושה לו רע והרגשת מצפון אולי קשה.זהב גם מעיק.אני עוד בסוף צריכה לעודד אותו בגלל שהורסת לו ושעכשיו הוא אולי מרגיש רע.כמובן שאני לא משווה בינהם.אין מה להשוות!ובכל זאת זה מעורר תשאלה הזו ברמה העקרונית והאישית. אודה לך על תגובותייך.ואם תוכל בבקשה להתייחס לכל שאלה בנפרד. תודה.