המסע עם המשא..

סיגל אודי וכולם הי, הזכרת לי בתגובתך אלי למטה את השיר היפה של שמשון חלפי : "ויקח הבורא בידיו את הצרור ויתן לאדם ויצו לאמר: זה צרורך, לך-לך, בכל מקום, בכל עת זה עליך לשאת! ויצא האדם לרחובות העולם וישא את צרורו ובצרור – ספורו.." (שמשון חלפי) כן, לכל אחת מאיתנו הסיפור שלה,הצרור שלה .. לפעמים הדשא של האחר נראה ירוק יותר.. גל של כאב וקנאה בטירוף "תפס" אותי כשקראתי שלימור תעבור טיפול בביתה של המטפלת שלה.. גם הצרור שאנחנו נושאים על כתפנו ובו סיפור חיינו, ניתן לשינוי.. הכנסת גוונים נוספים/ הבלטה/החלשה של צבע/ אנחנו יכולים ממש לשנות את הנרטיב, לצבוע בצבעים שונים את הצרור, המשא שעל כתפנו.. את צודקת סיגל שכל אחד פוגש את הכאב שלו במקום אחר.. נכון.. ואת גם צודקת שאמא צביה באמת מטפלת בחסד עליון.. היא אמן הנפש.. אני גם יודעת שהיא נמנעת מלגעת בי בגלל שעברתי פגיעה מינית בילדותי. אני יודעת שאמא צביה מאוד מכווננת אלי. היא באמת מאוד מאוד מיוחדת ומשמעותית עבורי. אני גם משתפת אותה בהערכה שלי כלפיה על שהיא מצליחה לעמוד איתן בכאב,בתסכול, בכעס,בזעם,ובתוקפנות שאני מפנה כלפיה כש"מתעורר" שוב גל הכאב והקנאה שלי כלפי הכלב או דמויות נוספות , כמו גם הכאב והקנאה שאני מרגישה פה בפורום. היא שותפה מלאה . אני משתפת אותה לא מעט מהרגשות שמתעוררים אצלי גם פה כלפי בנות. גם הדינמיקה שמתרחשת פה , וכמובן גם מה שאני מרגישה כלפי אודי.שזה לכשעצמו הזוי.. ואמא צביה פשוט מדהימה,מדהימה !! בדיוק כפי שאת אומרת.. ואני מרגישה שזכיתי.. ועדיין, אני רוצה שהיא תאמץ אותי ותחבק אותי כל הזמן.. :) תודה על התגובה שלך סיגל, במבי.