פדיחה

היי אודי, קרתה לי פדיחה רצינית. חזרתי הביתה אחרי הפגישה עם הפסיכולגית. פתאום אני רואה שהמכנס שלי קצת רטוב. לא יודעת מה זה היה. זה בחיים לא קרה לי. אני לא יכלתי להכיל את אי הוודאות אם זה עבר לכורסה שלה ואם יש כתם. באמת שרציתי לבכות. התקשרתי אליה והסברתי לה מה קרה ואמרתי שאני רק רוצה לוודא שזה לא עבר לכורסה. היא אמרה לי שלא, ועכשיו אני פוחדת ממה שתחשוב עליי ואם אני מגעילה אותה. מה אתה חושב אודי? אני אגעיל אותה עכשיו?

טוב שהתקשרת כדי להסיר את הספק.. זה נשמע לא פשוט... מבינה אותך

מבינה את חוסר הנעימות כל הכבוד על האומץ להתקשר ולשאול. אני רק יכולה לומר שזה מסוג הפדיחות שנשכחות לאחר יום יומיים. משני הצדדים.

אני מלכת הפדיחות.. כל תזוזה שלי היא פדיחה. גם אצל הפסיכולוגית. כל כך הרבה פעמים יצאתי ממנה וחשבתי לעצמי שאוי ואבוי מה עשיתי ושלעולם לא אגיע אליה ומה היא תחשוב ושצריך לקבור אותי באדמה. בסופו של דבר או שהיא לא שמה לב או שבעיני זה הרבה הרבה הרבה (הרבה) יותר גרוע ונורא מאיך שהיא חוותה את זה ומבחינתה זה לא היה עניין בכלל. תמיד זה כך. כשזה קורה לך את בטוחה שזה הדבר הכי נורא בעולם, בעוד שאחרים לא רואים את זה כמוך. אני בטוחה שאת לא מגעילה אותה, היא בטח לא חושבת על זה ואולי אפילו תשכח עד הפגישה הבאה. וגם את תשכחי את זה בעוד כמה ימים.