עוברת

אני בטיפול שנה וחצי. המטפלת שלי עוזבת את המכון שבו היא עבדה עד עכשיו ומתחילה לקבל בביתה !!! מחדר נטרלי, שאינו משקף אותה ומשמש מטפלים נוספים, אני אמורה להיכנס אליה הביתה. עד עכשיו בכלל לא ידעתי היכן היא גרה. והפגישה הבאה כבר בבית שלה... קבלתי הוראות הגעה. מה דעתכם? מקובל? אפשרי? מוזר? זה לא כמו להתחיל טיפול בקליניקה בבית. זה להיכנס פתאום, למקום שעד עכשיו היה מחוץ לתחום.

זה באמת קשה... מקווה שהמעבר יהיה קל עד כמה שאפשר, למרות שברור לי שהוא קשה ואני לא יודעת אם הייתי עומדת בו. אני מניחה שתדברו על זה והיא תעזור לך לעבור את זה.

קראתי את הודעתך ונשמע שזה מורכב לך.. מצד אחד אולי הרבה חרדה על שינוי המקום,שזה לכשעצמו עלול לעורר חרדה גדולה ועוד המעבר הוא לבית שלה..סוג של קירבה.. שעלול לעורר חרדה. מצד שני אולי התרגשות, אולי גם שמחה.. את עוברת לבית שלה... רוצה לשתף אותך במקום שההודעה שלך פגשה אותי :( מתה !!!!! מתה !!!!!! מתה מקנאה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! וואוו....למה רק שלך מזמינה אותך לבית שלה ???? למה ???????????????????????????? אני גם רוצה !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני רוצה שאמא צביה שלי תגיד לי..זהו, אנחנו עוברות מהקליניקה לבית שלי, ומהיום את מגיעה אלי לאנליזה ה-ב-י-ת-ה.. את יודעת לימור,למטפלת שלי יש כלב חדש... לא הפסקתי לקנא בו. למה רק הוא אצלה בבית. גם אני רוצה... וואוו... ולימור, אני מצטערת שאני "נופלת"עלייך ככה..את אפילו לא מכירה אותי פה. את חדשה, נכון ? מצטערת שכותבת לך דברים שאולי לא מתאימים לך, אולי אפילו מפחידים אותך.אולי תחשבי עלי בעקבות תגובתי שאני ממש לא נורמלית.. את יודעת מה ? אולי את צודקת ואני לא נורמלית.. אבל, צר לי,הודעתך גרמה לי לפרץ כאב וקנאה בטירוף. כאב וקנאה בלתי ניתנים להכלה :( ואל תבהלי.. תקראי קצת בפורום ותראי שכולן כאן לא מחורפנות כמו התגובה שלי. וואוו איזה כאב.. גם אני רוצה. גם אני רוצה גם אני רוצה להיות בבית של אמא צביה גם אני רוצה גם אני רוצה גם אני רוצה גם אני רוצה

או משא אבל אנחנו מכירים רק את המסע שלנו... במבי, כל אחד פוגש את הכאב במקום אחר, ולפעמים נראה לנו ש... "אצל האחרים זה אחרת". אולי זה אחר, לא בטוח אם טוב יותר. לי דווקא נראה שמה שיש לך עם אמא צביה , אין להרבה מטופלים אחרים. אני וחברותי, לדוגמה, מעולם לא קבלנו מתנה כשהמטפלת נוסעת, או פתק או יכולת לסמס בין הפגישות... בטח לא מספר פגישות בשבוע. כל אחד מקנא ובכל אחד אפשר לקנא. אני מאמינה שאת יודעת איזו מתנה גדולה קבלת עם אמא צביה. היא נשמעת פשוט מדהימה, מדהימה! אין הרבה כמוה, אני בטוחה - ואת זכית בה. ובתכלס? מה זה משנה המקום? העיקר זו המהות, האדם, החיבור.

לימור, מצטערת על התגובה ששלחתי לך. מבקשת ממך, בבקשה, תתעלמי ממנה. "תמחקי אותה מראשך" כן, אני מצטערת על התגובה. כשקראתי את הודעתך הרגשתי שגל של כאב וקנאה גורמים לי לעוורון ולחרשות.. מצטערת.. ובאשר לשאלתך, אני חושבת שאין כלל קבוע. ישנם מטפלים -שהטיפול מתבצע במכון, במרכז כלשהו, בקליניקה פרטית, בבית שלהם.. (וואוו, אני מתה.. די) מה שכן חשוב, שלטיפול יהיה סטינג קבוע. שהמשמעות בין השאר, גם-מקום קבוע. ואם הטיפול הופך להיות באופן קבוע בביתה, לדעתי זה לא מוזר,זה אפשרי ומקובל. אני שמעתי ויודעת על לא מעט מטפלים שהטיפול מתקיים בביתם. אני גם חושבת ששינוי המקום צריך להיות יד ביד עם המטפלת תוך עיבוד שלך על מה שהשינוי מעורר אצלך ועם התמיכה שלה. במבי.