עצובה ובוכה....

מרגישה כל כך נוקשה בתגובות שלי. מרגישה את הרכות בתגובות בין החברות כאן ולא מרגיש לי שאני כזאת. כולן עוטפות במילים שלהן האחת את השניה, מבקשות רשות ברגישות להיכנס ולהגיד מה הן חושבות, אפילו שכל כוונתן לעזור ולהקל. עצוב לי....

את כן כזאת. את יודעת, כשקראתי את התגובה ההיא שכתבת לי, הפתיע אותי שזאת את. דווקא את היית כותבת לי דברים רכים, שתמיד ריגשו אותי וגרמו לי להרגיש יותר טוב. אולי קרה משהו שגרם לך להרגיש ככה פתאום?

אני מתנצלת אם פגעתי בך אז.. מנצלת את ההודעה שלך כאן. סליחה

כשאמרתי שאת כן כזאת התכוונתי לרכה ורגישה, ולא לנוקשה. מקווה שזה היה ברור!

נכון, לפעמים התנהגויות מסוימות מוציאות מאיתנו נוקשות... אבל אני יכולה להגיד לך בוודאות. שאת לא כזאת. זה לא את. המילים שלך כן רכות ועוטפות. ואני זוכרת שבימים קשים לי מילותייך חיממו את ליבי.. רחל.

והרגשתי הרבה חום, הרבה כנות והרבה רגש. הרבה לקיחת אחריות ומודעות. ככה אנחנו בני האדם- מלאים בכעס ובאהבה, ברכות ובתוקפנות. אולי זה מה שעושה אותנו מעניינים כל כך :-) ואגב, נראה לי שגם שמלי הבינה והתרככה וסלחה . אל תחמירי כל כך עם עצמך.