נשארה עוד פגישה אחת..

לפני החופש שלה, בתזמון ממש לא טוב. פעם שערבה ששאלתי אם היא טסה לחו"ל, היא לא הסכימה לומר ואמרה שהדבר על זה היום. שאלתי אותה מה רצתה לומר, אמרה שהיא לא רוצה לענות כי זה לא ישעה לי טוב. אמרה שהיא חשבה על מה שסיפרתי לה (שחיפשתי את הפסיכיא' ואת בעלה במקום העבודה שלהם, שהלכתי למקום שהפסיכו' הקודמת עבדה וכמעט נסעתי אליה הביתה- כל זה קרה בשבועיים האחרונים) ושהיא לא מוכנה שאעשה זאת יותר. אמרה שזה כמו עוד "חוק" שלנו. אמרתי שאני אשתדל.. זה לא כמו הודעה. בהודעה אני יכולה יותר לשלוט (רק פעם אחת מאז שאמרה שלא אשלח ועברה כבר שנה שלחתי הודעה וזה היה כי היא לא ענתה לי ולא חזרה אחרי כמה שע' והיא גם לא כעסה ששלחתי). העניין הוא שאני צריכה אותה.. והיא לא תהיה, אמרתי לה היום בסוף שמה אני אעשה אם אצטרך אותה. היא אמרה שנדבר על זה ברביעי. אמרה לי כמה פעמים שלא תוכל להיות זמינה (ואני שאלתי כמה פעמים כדי לדעת שאין ספק). אתה יודע, אני חושבת שהשעונים שלנו שוב פעם לא מכוונים... גם לא הספקתי לספר לה על החלום שחלמתי שמספרת לי שהיא בהריון. אתה יודע שאני רוצה לטוס? ושבוע שעבר דיברנו על זה ואני בכיתי ואמרתי לה שאני לא נוסעת לבד.. בסוף היא אמרה/שאלה למה שלא תסעי לבד? ואני עניתי "ממש" (בציניות). ואחכ חשבתי על זה שמה שרציתי לומר לה אז היה: "תקפצי לי, תסעי את לבד". היום סיפרתי לה את זה אבל השמטתי את ה"תקפצי לי" ומה היא ענתה? שהיא נסעה לבד כמה פעמים.. (: אבל בסדר אני לא במקום שלה כנראה. לבד לא אסע. ועוד ככ הרבה דברים והיא הולכת ואני אבקש לפחות שיחת טלפון ולא יודעת אם היא תספיק ותוכל לפני שהיא יוצאת לחופש.