להילה היקרה....

היי... ריגשת אותי. הדמעות שעצרתי היום יצאו להם שקראתי את מילותייך. ואני שמחה שכך. עדיף מאשר לשמור בלב ולאכול את עצמי. אף פעם לא הייתה לנו שעה קבועה. המקסימום של זמן שהייתה לנו שעה קבועה זה אולי חודש- חודשיים. גם כי אני מתקשה להתחייב, עם כל החרדות שהטיפול הזה מציף בי...וגם כי הוא עסוק רוב הזמן.. אבל זה בעיקר אני. אני יודעת, אני לא מוכנה להתחייב, להתמסר. להאמין. להיות שם. קשה לי כל שבוע מחדש. כל שבוע. את יודעת כמה זה מתיש? ואני יודעת שרק בטיפול. אני שומעת אותך צועקת לי שרק בטיפול. ואני לוחשת בשקט: "כן, יודעת".. אבל לא מצליחה. איך אני אאמין? איך אני אסמוך? איך אני יכולה לפתור משהו איתו?? אם דברים כאלה קורים?? ואם הוא מתייחס אליי כך? איך אפשר שהוא כותב שהוא לא חושב לרגע איך אני מרגישה??.. באמת קשה לי. אבל יודעת שיחד עם הקושי, ואין לי מושג איך ומה יקרה עם הטיפול הזה, את צודקת. בפשטות. אני צריכה לקרוא כל יום את מילותייך ולשנן אותם.. אולי זה יעזור קצת...:) רחל.

הי לך, אני שמחה שהמילים שלי נגעו בך. קצת חששתי שתרגישי שאני שיפוטית/ביקורתית. למרות ששוב,ממש ראיתי אותך מולי....., כל כך מבולבלת ומסתבכת פעם אחרי פעם..... זה כואב לי לראות את זה. את יודעת,היתה תקופה בטיפול שלי שהיו טלטלות מאוד גדולות. ואני זוכרת שהוא אמר לי-את לא תרגעי עד שתטטלטלי אותי..... זה כאב לי שהוא אמר את זה....... אבל הוא צדק. אחרי זה היתה שוב רגיעה........ אבל חשוב לדבר על זה ולתת לזה מקום. כשאני הייתי מאיימת שאני כן/לא/יבוא/לא יבוא- הוא היה כותב: מחכה לך מחר ב-שעה שנקבעה. היום הוא גם לא כותב את זה. זה ברור שאני באה. אבל הכל מתחיל ונגמר בקשר.הוא כל הזמן אומר לי שזה טיפול. שטיפול זה קשר. והיה טיפול שלא הרגשתי בו טוב וחתכתי. זה היה טיפול קבוצתי. נראה לי שאת יודעת יותר טוב מכולם מה טוב לך. שולחת חיבוק, אם מתאים לך. שלך- הילה