היפנוזה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
קראתי את מה שרחל רחל כתבה, והחרדה שוב זקפה את ראשה. איך מטפלים מתנהגים כך? איך אני יכולה לבטוח בו? אודי, מדהים אותי שמטופלים מסכימים להתהפנט. אני בחיים לא הייתי מסכימה. זה מחייב התמסרות מוחלטת. אודי, קראתי פעם שתחת מצב של היפנוזה ניתן לייצר זכרונות חדשים. ניתן גם למחוק זכרונות? אולי הפתרון לטראומה הוא פשוט למחוק אותה?! זה אפשרי? לילה טוב ושקט אודי יקר, נטע.
אני מתנצלת אם הדברים שכותבת פה גורמים לך לחרדה.... אני באמת לא יודעת למה המטפל שלי מתנהג ככה... כן, ההתנהגות שלו מכאיבה לי בטירוף... אבל באמת לא מבינה. גם אין לי אומץ לפנות אליו אחרי שנפגעתי ממנו כל כך, מרגישה שהוא צריך לפנות אליי, להתנצל, אבל אני יודעת שזה לא יקרה. אבל אני יכולה להגיד לך מצד שני, למרות כל הפגיעות שחוויתי בחיי, וגם הפגיעה הזאת, למרות חוסר האמון שלי באנשים- בעיקר גברים, אני מאמינה בשלמות, שיש אנשים שכן ניתן לסמוך ולהאמין בהם, שהם יכולים להיות לנו המקום הבטוח. אני בטוחה בזה. ונשמע שהמטפל שלך נותן לך את המקום הזה.... רחל (פעם אחת:).
שאני זה אני. ונכון, שעכשיו הכי פגועה וכועסת ומאוכזבת וחרדה יותר...וגם כי הוא "נעלם"... ואולי באמת הוא לא המטפל שלי הנכון לי. אבל אולי הוא מנסה ללמד אותי משהו בדרך הכואבת, מה שלא הצליח בדרכים אחרות.. ואולי הוא בן אדם, ו"הצלחתי" לתסכל אותו עם המורכבות שלי... אינני יודעת. יודעת רק מה שמרגישה. רחל.
יקרה, את לא צריכה להתנצל. רצוי שנכתוב ונשתף בכל העולה על רוחנו מבלי לצנזר. רק חשוב לשמור על כללי שיח מכבד ולגלות סבלנות וסובלנות. מתחשק לי לשלוח לך חיבוק, אם מתאים לך כמובן. נטע.
תודה על החיבוק....:) דווקא זקוקה לו. רחל.
הי נטע, היפנוזה (כמו כל טיפול) דורשת אמון. מטפל טוב יודע ליצור אווירה מיטיבה של אמון שבמהלכה החוויה אפשרית וטובה. לגבי הזיכרון - עניתי על שאלה דומה לשמלי. עקרונית - איני בעד "מחיקת" זכרונות. זו טכניקה אלימה בעיני. אני בעד להפוך זיכרונות טראומטיים לזיכרונות רגילים. ויש דרכים לעשות זאת (אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע...). אודי