לא נקודה

זה יפה לראות את כולם מגיבים לכולם. שיש פה הרבה תמיכה והקשבה והבנה ואמפתיה ורצון לעזור ולהיות למען האחר. בחוץ העולם אגואיסטי וקר ומנוכר. זה נעים לי לראות את זה מהצד.. חמים כזה בניגוד לחוץ. (כרגע מתעלמת ממני. אם אכניס את עצמי לדברים, זה יהרס)

אבל כבר ראינו שזה מה שקרה. בכלל עכשיו אני מרגישה פולשת כי ביקשת ממני לקחת פסק זמן ולא נעניתי. נשארתי פה בכוח וזה חצוף מצידי. בנוסף, אני מרגישה שאני לא יודעת להגיב בצורה כזאת. להיות חמה ותומכת. לא יודעת לתת עצות, לכתוב מילים רכות. למשל, המילה יקר\ה שחוזרת פה הרבה. אין לי אומץ לכתוב אותה. או להביע רגשות. אפילו לכתוב שמשהו ריגש אותי מביך אותי. אתם כולכם אינטליגנטיים. ולאחרות יש הרבה מה לכתוב ולהגיד וניסיון וחוכמה. אני מרגישה לעומת זאת בורה. אין לי יותר מדי מה להגיד. לא מבינה בכלום. כנראה שרק להתבכיין אני יודעת

מצטרפת לאודי. את חלק טוב מה שקורה פה. :)