הי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כבר כמה חודשים אני רשומה לאתר הכרויות.. היום עשיתי מנוי כך שיש יותר אפשרויות שפתוחות בפניי. בכתיבה אני יותר זורמת ופחות מתביישת, אז חשבתי שאולי זה יעזור. אבל אתה יודע, אני מנסה ולא מצליחה. אמרתי שבאמת אנסה עכשיו, אבל שאם אחרי תקופה לא יקרה כלום, אז אני באמת כבר לא רואה תקווה. זה מחליש וגורם לי להאמין ששום דבר לא מצליח ואולי גם לא יצליח בעתיד. אני לא רוצה לחיות את החיים שלי לבד. זה קשה. לא רוצה. עכשיו אני בוכה. ודי, אני כבר לא יודעת מה אני יכולה לעשות... מה שבטוח שלא לעד אני אוכל להמשיך ככה. זה לא יקרה. אני לא מתכוונת להמשיך לחיות ככה. אודי תכף ראש השנה כול החגים. ראש השנה זה שלושה ימים!!! אני לא אשרוד אותם. רוצה לטוס לחול, לא להיות כאן, אבל אין עם מי. וגם תהיה לי יומולדת אז (30).. והחיים שלי ככ דפוקים. לא חשבתי שכך הם יראו... וזה מעבר לזוגיות.. מרגישה בכל כך הרבה תחומים שלא מצליח לי. לא טוב. ואני מנסה. היום ביררתי לגבי עבדוה ומחר צריכה להתקשר ויש עוד אחת על הפרק. אבל קשה לי לחשוב שיקרה משהו.. כי בסוף זה לא מצליח. אני לא רוצה את החיים שלי ככה. לא רוצה. אתה שומע אותי????? לא רוצה. ועכשיו אני אנסה לישון למרות שבוכה ולא מצליחה להפסיק וגם שבת באופק וכרגע אין פתרון לאופק. למה לעזאזל אני צריכה לחפש כל שבוע מחדש איפה להיות ועם מי. לא מגיע לי בית משלי.?? מקום משלי? משפחה שלי???
הי חנה, התחלת הודעתך יפה: עשית מנוי, פתחת יותר אפשרויות... השאר - זו פסימיות, וזה הולך ומדרדר לאורך הודעתך. אודי
אתה יודע שכל הפגישה בכיתי. ברגע שנזכרת שוב בוכה... לא מצליחה להירגע. וזה קשור לזה. נתתי לה לקרוא ועוד משו