רגשות

בימים האחרונים התרגשו עלי צרות צרורות, מי שאין לו ילדים לא יודע כמה יכול להיות קשה בחיים. עכשיו באמת הייתי רוצה לבכות. אני לא בוכה אף פעם, אף פעם לא באמת מרגישה אהבה למרות שאני מאוד רוצה לאהוב. במקום להיות עסוקה בדברים אמיתיים עסוקה בפגיעה בתדמית שלי כאם המושלמת (זו האמת המרה וזו גם לדעתי הסיבה לצרות). אולי אני בכלל חייזרית. האם אתה חושב שטיפול פסיכולוגי יכול לעזור במקרים כאלו?

מי שאין לו ילדים-זה עלול להיות קושי משמעותי בפני עצמו... ובכלל,כל אחד ומצבו הוא-בשביל מה להשוות ככה?

קודם כל תודה. זה קצת מביך לא הייתי ממש בפוקוס כשכתבתי . ההודעה הזו נכתבה תחת השפעה של כדור הרגעה די חזק הרגש המרכזי היה שהראש שלי מלא בעננים והוא לא ממש קשור לגוף. בכלל לא התכוונתי לעשות השוואות אך אני מקבלת את ההערה של רוני יתכן בהחלט שבשביל אנשים מסויימים הצרות שלי הם "צרות של עשירים" משום שיש לי ילדים. זה אומר שאני צריכה להרגיש ממש טוב ולהפסיק להתבכיין ברגע זה.