הזיקו לי בטיפול פסיכודינמי אנליטי

הרגשתי איך אני רוצה ומבקשת לחיות והיא כופה עליי עם התסכולים שלה למות. במקום לעזור לי והם קוראים לזה שחזור אז למה היא לא הסבירה לי לכל הרוחות מה קורה בתוך התופת הרגשית של חוסר פשר? זה מה שאני זוכרת עמוק בפנים. אלה הדהודי הזכרון שאילצו על נפשי. בכח. במקום לעזור לי. מזל שלא ויתרתי. איך אפשר לכל הרוחות לוותר? איך אפשר לרצוח תקוות ולקרוא לזה 'עבודת עיבוד אבל והשלמה' אם ההרגשה שהרגו לך את כל החלומות ושלחו 'לתפקד'? זאת הייתה אחריות שלה להיות קשובה שם ולודא שלא אחווה את הטיפול בצורה פוגענית שכזו. במקום זה היא נכנסה למגננות והתנכרויות והפקירה. אני את המחיר על שגיאותיה כבר שילמתי. עכשיו נותר לעשות כל שבכוחי לעולם לא לוותר ולעבור הלאה. לא פניתי לטיפול פסיכולוגי ארור כדי להקריב תקוות ולהשלים עם 'מציאות' כמו שהפסיכולוגים מגישים אותה בדחיפה כוחנית לגרון. שחזור..אני מחכה לה. לפגישה. שתתקן את הזכרון הזה :/

מימה יקרה, אני חושבת (וסליחה שאומרת את זה בכזאת בוטות), שכדאי לשקול טיפול תרופתי. ללכת לפסיכיאטר ולספר לו על החשיבה האובססיבית שלך, אולי ניתן לעזור לך עם טיפול תרופתי. נטע.

יש דברים שעלינו להשלים ולהתאבל עליהם.הרי אנחנו מבינות שלעולם לא נהיה יותר ילדות קטנות של אימא ואבא מבינים,מגנים ומכילים.על זה בערך עלינו להתאבל,כל אחת והסיפור המורכב שלה והאבדנים הפרטיים שלה.אבל(!)טיפול כן(!)מאפשר עם הזמן לרפא את הפצעים,להכיל את החלקים שכל כך קשה לנו לחיות איתם,לבנות את עצמינו,את האישיות שלנו,לעשות את הילדה שלנו כחלק מהאישיות.החור מתמלא עם הזמן,מימה!!!תאמיני לי.מתמלא אם עובדים קשה ולאורך הזמן.אם נלחמים עלמנת לסמוך ולאהוב למרות הכל.מטפל\ת לא יכול לקחת מאיתנו את העבר שלנו,הוא\היא יכול להיות איתנו שם,להבין ולהכיל,יכול לעזור להבין את עצמינו.טיפול יכול להחזיר לנו בטחון בעולם.בהתחלה את מרגישה שעולמך אבד,חרב ...אחרי זה מאחורי הסבל הזה את מתחילה לראות את עצמך.יש המון המון דברים שטיפול כן()בונה עם הזמן...לא צריך להשלים עם הגהנום הפנימי צריך לחפש דרך לצאת ממנו.הבנת משהו?יש דרך לשקם את הבית שחרב,מימה.עברתי את זה...נלחמתי בטירוף וממשיכה להלחם... מקווה שתמצאי את דרכך בעולם. חלום(ים)בחיבוק