לבד עם האמת שלי

עם ההרגשה שביזו אותי בטיפול פסיכולוגי. עם הפצע הנרקיסיסטי הנוראי שנגרם לי שם. פסיכולוגית שהתנהגה ללא רגישות וענווה. זה היה פשוט גועל נפש. אני מקווה שהיא תצליח לתקן לי את הזכרון. היא פשוט פגעה בי באופן קשה. 3 שנים של סבל! יצאתי משם מרירה בצורה קשה ביותר!!! לא הגיע לי טיפול כזה ויחס כזה! היא הייתה צריכה להסביר לי בצורה מכבדת את הסיבות ההתפתחותיות לקשיי. להשכיל אותי. ולא להתנשא ולבזות. לא אומרים לאדם כמוני 'עבדתי קשה כדי להגיע להשיגיי' בתור הצדקה לפערים! לא אומרים לאנשים פוסטראומטים התפתחותית שתפקודם נפגע דבר כזה צבוע!! היא הייתה אמורה לומר את האמת! שהיה לה מזל שכושר התפקוד שלה לא נפגע ועל כן התאפשר לה במהלך השנים לעמול כדי להשיג מה שהשיגה. לא מתנשאים על פני אנשים כמוני!!!! חוצפנית. מה שעבורה מושג במאמץ קל עבורי כמעט קשה מנשוא! אז שלא תגיד 'עבדתי קשה'. חוצפנים. הלוואי הייתם חיים בנעלים שלי וחווים את המשברים התפקודיים האלה. הייתם סותמים כבר ומבינים איזה עוול זה לומר דבר כזה בצורה כזאת. קצת צניעות!! יכלה לומר שהיה לה מזל התפתחותי. זה לא היה הורג אותה לומר את האמת! למה להצדיק פערים בצורה צבועה שכזאת?? כאילו היא הרוויחה אותם ביושר בזמן שאני... אני מה? ביליתי בחוף הים? מספיק סבל עברתי בחיים והדבר האחרון שהייתי צריכה כאשר הגעתי אליה זה לשמוע את ההתנשאות האטומה הזאת שלה. כל האנשים רוצים להיות מוצלחים, להשיג ולהצליח. לא כולם זוכים לזה, אבל לא כי הם 'לא עבדו קשה כמו אלה שכן', אלה כי פשוט היכולות או תעצומות הנפש שלהם פחות חזקים והם נשחקים מהר יותר. וחוסר ההכרה שזה לא עניין של בחירה אלה מזל ולהוסיף התנשאות אטומה זה פשוט מבזה את האדם שממול. זה מבזה. היא פשוט הייתה צריכה לומר את האמת!!! "היה לי מזל שכושר התפקוד שלי לא נפגע ולכן יכולתי לעבוד קשה ולהגיע לאן שהגעתי'. משפט שכזה הייתי חווה אחרת. ללא כל המרירות הנוראית שהיא גרמה לי. כי פה יש אמת ולא השתמעות אפשרית שכאילו בזמן שהיא בחרה לעבוד קשה אני בחרתי שלא. - כמה שהדבר הזה פגע בי. בהיותה פסיכולוגית קלינית מומחית מי אם לא היא אמורה הייתה לגלות את הרגישות הראויה ולמצוא את אופני ההתייחסות המתאימים. מדוע היא מיררה את נפשי עם האטימות שלה? אני מנסה להאחז באמונה שזה לא היה בכוונה ומרוע, למרות שלעיתים קרובות הטיפול נחווה מאוד מפקיר. מפקיר עד סדיסטיות. חבל שהיה לי טיפול כזה. הצער כולו שלי ומהווה משא על כתפי שלי בלבד. זאת אמת פרטית שלי ואיש אינו מסייע לי לסחוב אותה. יש דברים שפשוט לא אמורים להגיד בהקשרים מסויימים אם המטרה האמיתית היא לעזור ולטפל ולהטיב עם מי שמולך. זה מקומם מאוד.

הי מימה, את מדברת את זה? את כל מה שכתבת כאן עם הפסיכולוגית? פה אין לזה עיבוד. בטיפול אפשר ללוש את זה,לעבד את זה. את מצליחה? הילה