חזרתי לטיפול אצלה , אתה יודע?

היו כבר 2 פגישות. לא הצלחתי להוציא אותה מהראש במילא אז חזרתי. לדעתי היא לא נתנה לי טיפול טוב ששומר עליי, שמכיל אותי ברגעים הקשים מאוד שלו, היא נכשלה. היא הפקירה. זאת באמת דעתי האמיתית. היה שחזור מלא שכזה. אני לא חושבת שאמור להיות שחזור מלא וטראומטי. זה חייב להיות נסבל! אבל חזרתי, אחרי שנתיים! כי גם ככה היא לא יצאה לי מהראש. ולקח לה זמן לקבל אותי. היא התעלמה הרבה עד שהסכימה לבסוף להתייחס. אני מקווה שהיא לא תעיף אותי פתאום. איתה אי אפשר לדעת.. אני מנסה בעיקר לשנות את הזכרון האחרון של הדמות שלה. היא חייבת להפוך להיות אובייקט יותר טוב בזכרון שלי. עברתי הרבה סבל וייסורים בגלל שהיא לא נתנה לי את ההזדמנות הזאת. היא ממש הפקירה וגזלה ממני את הזכות לזכור אותה בטוב וממש העבירה אותי שבעת מדורי גהנום עם הנטישות שלה וחוסר הכלה והחזקה של דברים שעברו עלי. ומה שאיכשהו עזר לי זאת ההבנה בשכל שהכל שחזור רגשי שקורה ולא מציאות. למרות שגם עם ההבנה הזאת עדיין הסבל היה ממשי שם בחוויה. ועכשיו אני מקווה שהיא תעזור לי סוף סוף, באמת תעזור לי לסיים הכל בטוב ולהרגיע את כל השליליות. אפילו אין לי כח להאשים אותה על טעויותיה. למרות שהיה נחמד אם היא הייתה ענווה מספיק להודות ולא לנסות להתנער מאחריות כלשהי. הטיפול הרגיש כמו התעללות, שחזור או לא שחזור עדייו זה היה קצת מוגזם באיך שהיא לא הרגיעה את כל מה שפרץ וקרה שם. לפחות להרגיע, להכיר, להסביר. השאירה אותי לבד, הפקירה. ועכשיו חזרתי ותמיד יוצאת בהרגשה שיכל להאמר עוד הרבה שלא נאמר. כבר לא מתנגחת בה. התעייפתי. מתישהו היא תמצא דרך להעיף אותי, או שהכל פשוט יתמוסס מעצמו. הלוואי שיכולתי להאמין שהיא תדע לעזור. אין לי מושג.