אגב אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
תו"כ שאני קוראת עכשיו בפורום ומחכה לתגובותייך, ךאו דווקא אליי. תוהה לעצמי מה אתה חושב עליי? רואה הודעה שמחכה כהגדרתך(:, אולי אתה חושב, כמה הודעות? עוד פעם? מה היא רוצה? ואולי להפך.. את הדוג' "ללהפך" מתביישת ומפחדת לכתוב. אם מטופל ידבר איתך וירצה לדעת מה אתה חושב עליו, הרי זה לא משהו שתענה, לא? זה מזכיר לי שבספר הרבה פעמים הוא מתאר את הקושי שלו בהתחלה להתחבר למטופל ואת השינוי המדהים. איך אתה ושאר המטפלים מצליחים להתחבר? זה ממש קשה לדעתי. ומה קורה במידה ולא? אני מניחה שכנראה שני הצדדים מרגישים בכך ואולי מפסיקים??
הי חנה, זו שאלה מצויינת. לפעמים דווקא לרגשות הקשים יש לא מעט משמעות חשובה, גם אלו של המטפל. והשיקול מה, מתי וכמה חושפים בפני המטופל - הוא שיקול מקצועי טיפולי (לא תמיד זה נכון ולחילופין - לפעמים זה מקדם מאוד את הטיפול. יש לי פרק על כך בספר האחרון שלי, אם יוצא לך לקרוא). זה חלק מהעבודה שהמטפל נדרש לעשות, והיא קשה מאוד לפעמים. אודי